מציאות לשונית בקרב האוכלוסייה הדרוזית בישראל
לאור ממצאי מחקר שהראה כי השפה העברית היא השפה הדומיננטית בקרב תושבי עוספיא ודלית אלכרמל, איך רואים בשפה המעורבת.
שפה היא לא רק דיבור, היא גם משקפת תרבות וזהות. לאחרונה נשמעות האשמות בין בני העדה הדרוזית לבין עצמם, גם רואים אצבע מאשימה מופנית אל בני העידה הדרוזית שמרבים להכניס שפה עברית בשיח היומיומי שלהם
ביום עיון שנערך השנה במכללת אורנים, הצהיר ד"ר מחמד אמארה על ממצאי מחקר שנערך בישראל, המחקר בדק מידת השימוש בשפה הערבית לעומת השפה העברית בקרב האוכלוסייה הערבית בשיראל, והממצאים הראו שהשפה העברית היא השפה הדומיננטית בקרב אנשי עוספיא ודלית אלכרמל במיוחד. מחקרים אחרים הראו אותם ממצאים בכפר מע'אר שבגליל.
כשמדברים על שפה דומיננטית, מתכוונים על היותה שפת התקשורת היומיומית. יתכן שממצאי המחקר של ד"ר אמארה, אמיתיות ומשקפות מציאות לשונית, אך לא ידוע לנו מהו גיל, השכלת ועיסוק האוכלוסייה הנחקרת. הגיל וההשכלה וגם המקצוע של הנחקרים הם בעיני משתנים חשובים מאד שמשפיעים על ממצאי המחקר.
צריך לציין שגברים שעובדים בביטחון (משטרה, צה"ל, משמר הגבול...) אלה אנשים ששפת התקשורת שלהם היא עברית, והם מביאים את השפה לבית ולמשפחה באופן ספונטני.
נשים של היום גם יוצאות לעבוד בעיר וגם הן מושפעות מהשפה העברית. בעלי החנויות שבשוק דליית אלכרמל גם נחשפים לשפה העברית בכל רגע. גם תלמידי בית הספר מעדיפים להשתמש בשפה העברית ביומיום שלהם.
לדעתי זה קורה בגלל שהשפה העברית קלילה ונעימה יותר מהשפה הערבית, וניתן להביע את עצמנו באמצעותה ללא כל מאמץ או טרחה, גם ללא פחד משגיאות. כדי לאמת את דברי, פרופסור סלימן גובראן טען זאת בספרו (على هامش التجديد والتقييد.. 2009.).
ניתן להצהיר שבקרב חלק מהאוכלוסייה הדרוזית השפה העברית היא הדומיננטית ביותר, ולא ניתן להצהיר על הדומיננטיות של השפה בקרב הדתיים והזקנים של העידה, או בקרב אנשים שיש להם עמדות שליליות כלפי השפה העברית.
שלא יישמע מדבריי ששימוש בשפה העברית הוא תופעה חריגה. בעיניי תופעה זו היא ריאלית ומשקפת ספונטניות של הדרוזים בישראל ובכרמל במיוחד.
וגם משקפת עמדות כלפי אותה שפה. יכולים לתאר מצב דומה במדינה אחרת כמו ארצות הברית או גרמניה או צרפת למשל, ההשערה שלי שבמדינות אלו הערבים יכולים להשתמש בשפה החוקית של המדינה ללא כל אצבע מאשימה כלפיהם, ושימושם בשפת היעד ייראה טבעי ואנושי ביותר, גם להשערתי, לא תהיה טרחה כלשהי לחקור תופעה זו.
אנשים רבים נוטים להסתכל על השימוש בשפה העברית כתופעה חריגה וגם לא רצויה, ושוכחים אספקט חשוב מאד ששפה היא תופעה מוחית, כשמדברים שפה לא עוצרים כדי להחליט איזה מבעים יש להוציא מהפה, המבעים הם תופעה ספונטנית של המוח.
כשמערבבים מלים בעברית בתוך השיח הדבור שלנו, המוח קולט את המבעים האלו ומבין אותם, כי האינסטינקט האנושי של קליטת שפות עוזר לנו להבין מבעים אפילו כשאין ביניהם כל קשר, במקרה הזה "ערבית ועברית". אנשים מערבבים בין שתי שפות, והמוח שלנו קולט את המבעים ומבין אותם, בעיניי זה דבר מדהים.
האינסטינקט האנושי, הוא תופעה שדבר עליה נועם חומסקי ב1957, אחד הבלשנים הגדולים בעולם בעידן החדש. הוא עורר מהפכה בלשנית בעולם בכל הנוגע לרכישת שפה וקרא לתפיסה שלו "בלשנות גנרטיבית". התיאוריה שלו הופיעה אחרי התקופה הביהביוריסטית.
לטענת חומסקי: לכל ילדי העולם יש את האינסטינקט ללמוד שפה, וחלק משלבי לימוד שפה מתערבבים עם איזו שהיא שפה טבעית, אם מדברים שפה "פוסחא" הדובר יערבב אותה עם ה"עאמיה או הלהג", ואם מדברים שפה ערבית, אמורים לערבב אותה בשפה שנראית לנו טבעית והיא העברית שהיא שפת המדינה שחיים בה ומתנהלים באמצעותה חיינו. לכן השפה המעורבת של הדרוזים בישראל היא שפה טבעית ספונטנית ולא מלאכותית.
במלים אחרות תופעה של שימוש בשפה העברית היא תופעה פסיכולינויסטית שבאה מהמוח ובגלל זה היא חזקה. וכדי להבין את המצב הסוציולינגוויסטי הזה חייבים לחקור את המוח של האדם, מה קורה במוח שעוזר לו להשתמש בשפה העברית, למה היא שפה מועדפת בקרב רבים מהאוכלוסייה הדרוזית?.
מחקרו של דר" רפיק אברהים 2010 שם דגש על הקשיים שנתקל בהם לומד השפה הערבית בעת רכישת הקריאה, בהשוואה לשפה עברית ושפה אנגלית, אך לא נחקרה התופעה של שימוש בשפה העברית לעומת שימוש בשפה הערבית בשיח דבור יומיומי.
להשערתי, שבמחקר כזה גם יופיעו אותם ממצאים שיעידו על קשיים של המוח בהפקת שפה דבורה בערבית, לעומת הפקת שפה דבורה בעברית או אנגלית, או אפילו כל שפה אחרת.
מכיוון ששפה ערבית היא שפה יפה אבל קשה מאד. לאור כל זה, נוכל להבין למה השדרניות הערביות מכניסות מילים באנגלית או צרפתית בעת השידור לקהל הערבי הרחב, בהחלט הן לא מתכננות מראש לעשות זאת, כי אמרנו ששפה היא תופעה מוחית וגם ספונטנית.
המסקנה, כדי להבין למה דרוזים במיוחד וערבים בכלל (גם במדינות ערב) נוטים להכניס מילים משפות אחרות לשיח הדבור שלהם, צריכים לחקור מה קורה במוח שלנו בעת הפקת מבעים בשפה ערבית דבורה, בהשוואה להפקת מבעים בשפות אחרות כמו עברית ואנגלית.
