איך הסתיים באמת מרד בר כוכבא

יתרה מזו, המרד לא הסתיים בקיץ שנת 135 עם חורבנה המלא של יהודה והריסת ביתר עם עשרות אלפי הרוגים שהרומאים לא הרשו לקבור, אלא באביב שנת 136 עם זיק של תקווה.

בשבוע שעבר נערך כנס מחקרי יו"ש ה-21 של המו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.

במסגרת הכנס חשפו פרופסור מרדכי כסלו וד"ר אורית שמחוני מאוניברסיטת בר אילן, את הנסיבות שהביאו לתוספת "הטוב והמטיב" בברכת המזון.

מצ"ב תקציר של המחקר.

בחפירות שערך פרופ' חנן אשל ז"ל במערות מפלט במדבר יהודה, ביניהן מערות הרומח, התגלה מגוון עשיר של ממצאים אורגניים, שרידי מזון שונים, שנשארו מהארוחות האחרונות שאכלו מורדי בר-כוכבא.

ייחודם של שרידים אלו הוא בכך שהם השתמרו לא בעקבות שריפה והתפחמות, אלא, בזכות האקלים היבש ששמר עליהם מריקבון, וכן הימצאותם במערות שהגנו עליהם מגשמים ורטיבות. גילויים של השרידים התאפשר בזכות השימוש במסננות צפופות במיוחד בעת החפירה, כך שלא הושלכו בלי משים עם העפר. לאחר החפירה הועברו החומרים האורגניים לבדיקות מעבדה בהן זוהו שאריות המזון.

לאחר שהרומאים התאוששו מהתבוסה הקשה בראשית המרד והחלו לרדוף ולהשמיד את היהודים בחמת זעם, נמלטו הפליטים מהערים והכפרים אל מערות מפלט, מצוידים בכלי נשק ומזון למספר שבועות. כשאזל המזון, נאלצו יושבי המערות לתור אחר אוכל מכל הבא ליד ולהיעזר בתושיית שדה בבחירת צמחי בר מזינים, ואף מינים הנאכלים רק בשעת מצוקה, ולהכין אותם למאכל בעזרת אש ללא עשן, מבלי להיתפש. ככל הנראה את המדורות עשו מחוץ למערות בשיטה מיוחדת ללא עשן. אכן, הרומאים הרגו יהודים רבים מאלה שברחו למערות, אבל חלק ניכר מהמורדים הצליח לשרוד.

במערת אביאור, מערת הסנדל, מערות הרומח, מערות צבר והר ישי, מערת הבריכה, מערות נחל ערוגות ומערת המטמון נמצאו שרידי מזון הכוללים חיטה, שעורה, זיתים ותמרים המשמשים את האדם במשך כל השנה, ובנוסף פירות של אלה אטלנטית, אלונים, גופנן, עוזרר ורימון המבשילים בסתיו ואף בחורף. אלון התבור ראוי לציון מיוחד, כי העצים פזורים ברחבי הארץ והיבול רב; הבלוטים הגדולים מבשילים באמצע החורף, בשיאה של עונת המחסור במזון טרי מן הצומח, והכנתם פשוטה, בישול או קלייה.

השימוש בבלוטים כמזון אפשר למורדים לשרוד את החורף ולהינות מהצמיחה הרעננה של האביב. מסקנה זו נתמכת ע"י מגוון של ממצאים ארכיאולוגיים נוספים, כגון תעודת מכירת קרקע שהתפרסה בדוקטורט של עדה ירדני בו היא קוראת אותה מחדש "לשנה הרביעית למרד" ולא "לשנה הראשונה למרד" כפי שהיה מקובל, מה שמאריך את תקופת המרד בהתאמה למחקר זה.

במערות הרומח, נמצא שפע של צמחים חד שנתיים עם שרידי המזון, מה שהוביל את החוקרים למסקנה שהשנה האחרונה למרד הייתה גשומה, ומכאן עדות אפשרית לסיפור על הרוגי ביתר שגופותיהם לא הרקיבו, ככל הנראה בשל החורף הקר באותה שנה.

שרידי המזון שנמצאו במערות המפלט שופכים אור חדש על ההיסטוריה של עם ישראל לאחר חורבן הבית השני, ומעידים שהמרד לא הסתיים בנפילת ביתר בתשעה באב, אלא חודשים ארוכים אחרי כן. יתרה מזו, המרד לא הסתיים בקיץ שנת 135 עם חורבנה המלא של ארץ יהודה והריסתה של ביתר עם עשרות אלפי הרוגים שהרומאים לא הרשו לקבור אותם, אלא באביב שנת 136 עם זיק של תקווה.

השערתנו היא שהצבא הרומי הגדול החל לעזוב את יהודה בתום סערות החורף בים התיכון ותהליך זה הושלם סביב ל"ג בעומר, צבא גדול שכזה נזקק לזמן לא מבוטל של התארגנות ותזוזה. לאחר שהצבא הרומי סיים את רדיפתו אחרי היהודים ועבר למשימות אחרות ברחבי האימפריה, הגיחו המורדים מתחת לאדמה במספר רב מעבר לצפוי, ושמרו על הגחלת של עם ישראל בארץ יהודה. לכבוד המאורע המפתיע הזה תיקנו ביבנה תוספת מיוחדת בברכת המזון "הטוב והמטיב" (בבלי, ברכות מח, ב, ומקבילות), שאומרים אותה עד היום.

אכן, אחד המעשים הראשונים של הניצולים היה הסרת החרפה מעל עם ישראל וקבורת הרוגי ביתר, אבל מעשה הקבורה אינו מהווה את הסיבה היחידה לתוספת "הטוב והמטיב" בברכת המזון. ברכת "הטוב והמטיב" לא נתקנה רק לזכר קבורת הרוגי ביתר, כפי ההסבר המקובל. הרי ברכה זו שלה מקום מרכזי כ"כ ואף הוסיפו עליה במהלך השנים, לא נראה הגיוני שתציין אירוע נקודתי כ"כ.

אם משווים למשל לאירועים שנזכרו במגילת תענית שלרובם המכריע אין זכר בימינו, מדוע דווקא אירוע זה זכה לברכה בעלת חשיבות רבה כ"כ. לדעתנו, נתקנה ברכה זו גם לכבוד הצלתם של רבים ממורדי בר-כוכבא, שהביאה לשיקומו של עם ישראל. הברכה היוותה שם קוד על מנת שלא להרגיז את הרומאים בברכה שמציינת התגברות עליהם, ובעצם מברכים בה על הטוב, שהוא תחילת השיקום של עם ישראל לאחר המרד, ועל ההצלחה בשנים הבאות להחזיר עטרה ליושנה ואת התורה לרמה גבוהה, ומכאן חשיבותה לדורות.

כמה אנשים יצאו מהמערות לאחר נסיגת הרומאים קשה מאוד להעריך, וההערות משתנות מחוקר לחוקר, אך העובדה היא ששרדו מספיק אנשים כדי לקבור את כל מתי ביתר, מהמערות יצאו יותר אנשים ממה שציפו שישרדו וזו תחילת ההשתקמות של עם ישראל ותורת ישראל באותה תקופה.

כאמור, מסקנה זו נובעת בעיקר מניתוח הממצאים הבוטניים שהתגלו במערות המפלט במדבר יהודה, ממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים שמעידים על שהות ארוכה יותר ממה שמקובל של המורדים במערות, עד סופו של החורף ועזיבת הרומאים, אז יכלו לצאת ולהשתקם.