מה השתנה בג'נין מאז חומת מגן

עשור ל"חומת מגן": ג'נין ירידה חדה באחוזי האבטלה, הידוק שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים והתפתחות חיי תרבות ופנאי. ובכל זאת, צה"ל דרוך לכל שינוי בשטח

כתבתה של פלורית שויחט, אתר צה"ל

הכניסה הפסטורלית לג'נין חפה מהאמרים צה"ליים, עמדות תצפית ו'תלתליות'. במקומה הולכת ומתארכת שיירה ארוכה ומצפצפת של מכוניות צבעוניות, כשהאוויר מלא בשיחות ערות בערבית מתגלגלת. הכירו את הפנים החדשות של ג'נין, מודל 2012. עיר מסחר וחקלאות שאת כבישיה גודשים כ-5,000 מכוניות מידי סוף שבוע, בעיקר ערבים-ישראלים מכל רחבי הארץ, שבאים לערוך מסע קניות מוצלח בשוק המרכזי, ולבלות בעשרות המסעדות ובתי הקפה שהעיר מציעה.

רק לפני עשור הרוחות היו הרבה יותר קודרות. רחובות העיר היו שטופי פוסטרים של שהידים שטבחו בישראלים עם משפטי מחץ מהקוראן, לפיו מבטיח אללה חיים טובים יותר בגן עדן לאותם מאמינים שירצחו תוך כדי מלחמה למענו. פעילי טרור הסתובבו באופן מוצהר עם הקלצ'ניקובים על הגב, וחוליות טרור תכננו יומם וליל פיגועים באזור יהודה ושומרון ובעורף הישראלי. "קן צרעות", "עיר השהידים", "בירת הטרור"- שמות רבים היו לה, וכולם היו ג'נין.

ב-29 במרץ 2002, אחרי הפיגוע הרצחני במלון "פארק" בנתניה בו נרצחו 30 ישראלים, החליט צה"ל לצאת בצעד תקדימי למבצע המורכב "חומת מגן". הטרור גלש מהערים הפלסטיניות המרכזיות כמו מסיר לחץ, וג'נין, כמי שראתה עצמה כמובילת ההתנגדות המזויינת נגד ישראל, משכה כוחות צה"ל רבים. הלחימה בה החלה מספר ימים אחרי פתיחת המבצע, בקרבות המדממים ביותר שידע צה"ל מאז שנות ה-80'. למרות המבצע, הדם והפיגועים המשיכו לגלוש מג'נין עוד שנים אחרי.

והיום: שופינג מוזל מתוצרת האזור, אמפיתאטרון גדול, לונה פארק מכניס וחיקוי למותג "זארה" בקניון המרכזי. החמושים היחידים שמסתובבים בעיר הם השוטרים הפלסטינים, והייצוא החדש שג'נין מתגאה בו הוא לא ארכי-טרוריסט כמו זכריה זביידי, אלא זמר החתונות המבוקש בכל חאפלת חתונה שמכבדת את עצמה, מוסא חאפז.

עם זאת, גם עשור אחרי המבצע שהרכין את הראש של הטרור, בחטמ"ר מנשה, החולש על העיר, מבהירים שלמרות ההצלחה הגדולה של הנורמליזציה, הטרור עדיין פושה בה. "אנחנו צריכים תמיד לשמור על הדריכות, כי בהינתן המצב המתאים, הנשקים יופנו שוב כלפינו", אומרים בחטמ"ר.

מנגנוני הביטחון הפלסטינים פועלים לסיכול פיגועים
בשנים החשוכות של אינתיפאדת אל-אקצא, ידיהם של מחבלים תושבי ג'נין היו מגואלות מדם יותר מאשר בכל מקום אחר. דווקא "חומת מגן" והמבצע שבא אחריו הסלימו את רוחות הקיצוניים בעיר - עד שנת 2005 יצאו מג'נין 31 פיגועים לעורף, יותר מכל מקום אחר באזור יהודה ושומרון. בסך-הכל מדובר על 135 קורבנות לאותם הפיגועים הרצחניים וההמוניים. באוגדת איו"ש מעריכים כי מידי שנה היו כ-700 פיגועי ירי מהאזור -שני אירועי ירי ליום. היום נדיר שאפילו אחד יוצא לפועל.

"אחרי שהופעל הלחץ הצבאי על קני המחבלים בג'נין, הטרור ברח לכפרים הסמוכים- קבטיה, עראבה, אל יאמון. גם אופי הפיגועים השתנה ונושא אופי פחות מאורגן, של מפגעים בודדים וחוליות עממיות המתכננות לרוב פיגועים לא מורכבים. עם זאת, נרשמו ניסיונות לביצוע פיגועי חטיפה", מסביר לאתר צה"ל גורם ביטחוני בכיר בחטמ"ר מנשה.

הקרדיט לשיפור במצב הביטחוני ניתן למספר גורמים משפיעים. מלבד המבצע והסגירה ההרמטית של צפון השומרון עם גדר הביטחון, גם התחזקות המנגנונים הפלסטיניים בעיר מאמצע שנות האלפיים, תוך כדי חיזוק התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות, הבשיל לפירות. "ביחס למה שהיה בגזרה בעבר להיום, ג'נין נמצאת במקום אחר לגמרי", אומר סגן ראש מנהלת התיאום והקישור ג'נין, רב סרן סמיר כיוף, "יש הבדל משמעותי במעמדו של השוטר הפלסטיני בהשוואה לשנים קודמות, וכיום יותר מכבדים שוטרים פלסטינים ומעמדם התחזק לאין שיעור".

בחטמ"ר מנשה מביטים על שיתוף הפעולה בסיפוק. "אמנם מספר הפעולות של צה"ל בג'נין ירד דרסטית בעקבות השיתוף הפעולה עם המנגנונים. אנחנו יודעים שהמנגנונים לא ייתנו להוציא פיגועים מהאזור, אבל חשוב לזכור שגם הם נתקלים בקשיים", מסביר הגורם הביטחוני.

ובקשיים, הכוונה היא למחנה הפליטים ג'נין, שהיה מעוז הטרור הגדול ביותר בצפון שומרון, ונראה כי הוא עדיין לא רחוק מהגדרה זו. לפי הערכות שונות, במחנה נמצאים עדיין מאות כלי נשק, המוחזקים בעיקר בידי יוצאי התנזים וחברי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ארגון הטרור החזק בג'נין לפני עשור וכיום. הביטוי המובהק ביותר לכך הוא במקרה שהתרחש במחנה לפני כחודשיים, כאשר שוטרים פלסטינים נכנסו למחנה. תוך זמן קצר, כחמישים פעילים שלפו נשקים ארוכים וארבעה מאגים, והם לא נדרשו לחיטוט ארוך בסליקים.

עם זאת, אסור לטעות בחשיבות השוטרים הפלסטיניים. לראשונה זה שנים, כל נושא הפלילים מטופל ביד חזקה על-ידי השו"פים, האזרחים לא חוששים לפנות למשטרה ושורר סדר ברחובות, מה שתורם גם מבחינה ביטחונית. בנפת ג'נין נמצא הריכוז הגדול ביותר של המנגנונים, גדוד הכפוף מרחבית לגזרה וגדוד עתודה, היושב במחנה צבאי מרווח ומאובזר שנבנה לפני בשנים האחרונות על-ידי האמריקאים, בעלות של מיליונים (האמריקאים אף אחראים לאימונם והתמקצעותם בירדן של המנגנון הביטחון הלאומי הפלשתיני, הבטח”ל). כך לפתע המנגנונים מוצאים עצמם נלחמים בתאונות דרכים (בהצלחה יש לומר), במקום בחוליות חמושים בעיר, שאינם עוד חלק מנופיה.

האבטלה בג'נין ירדה ב-50% בתוך חמש שנים, אבל בשורה התחתונה, נראה שלאזרח הפשוט בג'נין החיים בסופו של דבר מאירים פנים. בעידוד האמריקאים, הרשות הפלסטינית וישראל, בשנת 2008 החל לראשונה באיו"ש "מודל ג'נין", שאמור היה לחזק לרשות את השליטה בעיר ברמה המקסימאלית מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, ובתוך כך להקל על האוכלוסייה המקומית בשלל מחוות ביטחוניות דוגמת הורדת מחסומים, פתיחת מעברים וצמצום נוכחות צה"לית בעיר.

כעת, לתושב ג'נין אין כמעט חיכוך עם צה"ל, ואם חפצה נפשו להגיע לשכם, הוא לא יתקל בשום מחסום. קרוב משפחתו מישראל יוכל לבוא לביקור בלי שום בעיה, ובמידה והוא סוחר, הוא כמובן משתמש במעבר ג'למה (גלבוע), הפתוח למעבר סחורות. התוצאה היא שיפור כלכלי ניכר אחרי השפל של תחילת שנות האלפיים. "אם נשווה את אחוזי האבטלה מאז עד היום ניתן לראות צמצום משמעותי באבטלה, שירדה בכמעט 50% תוך 5 שנים. בשנת 2004 אחוז האבטלה עמד על כ – 65%, וכיום הוא עומד על כ – 17.2%,  זאת בין השאר בזכות פיתוח מעבר הסחורות גלבוע, הסמוך לעיר", אומר סגן רמת"ק ג'נין, רס"ן כיוף. ההצלחה כה גדולה, שברשות שאפו להעתיק את המודל לערים גדולות נוספות.

כחמישים אלף תושבי ג'נין מוצאים עצמם מתעסקים יותר בפרנסה, ומתרחקים מהעיסוק בטרור. עיקר הכלכלה מתמקדת בחקלאות, מסחר ועבודה במפעלים, שאף מייצאים לשוק הישראלי. כמו-כן ביחס לשנים האחרונות עלה משמעותית מספר היתרי העבודה בישראל לתושבי העיר. הרשות הפלסטינית והמנהל האזרחי מוצאים עצמם משקיעים בתשתיות ובהפיכתה לעיר "ירוקה" יותר, בין אם זה בסגירת מפחמות מזהמות ובלתי חוקיות, ובין אם זה בשדרוג איסוף האשפה בעיר. ואם תהיתם לגבי פני העיר, הבתים שנהרסו ב"חומת מגן" כבר הוחלפו בחדשים ולבנים זה מכבר.

בשומרון נחשב שהמעמד הגבוה יותר חיי בעיר, ואילו הנמוך יותר בכפרים סביב. "האוכלוסייה בעיר ערה רק לדברים שנוגעים לה ישירות, ומחאות חברתיות אינן חלק מהעניין", מספרים בחטמ"ר מנשה. אחרי השנים הקשות עם סיום האינתיפאדה והמבצע, דאגות האזרח הפשוט בסגנון האם הוא ואשתו יצליחו לתפוס שולחן במסעדת "המטוס" שבכניסה לעיר, ואיזה סרטים חדשים מוצגים בבית הקולנוע תופסות יותר תשומת לב. "עם זאת, חשוב לשים לב שאירועים הקרובים ללב התושבים משפיעים עליהם ובראייה רחוק -גם עלינו", אומרים בחטמ"ר.

ההסלמות בעזה בכלל לא משפיעות על המציאות הביטחונית
נראה שבשנה האחרונה היו מספיק כאלה. "ספטמבר", הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס, שחרור האסירים בעסקת שליט וכן שביתות הרעב האחרונות שהעצורים המנהלתיים פתחו בהן, נותנות, בחלק מהמקרים את אותותיהם. בגלל שהחמאס בג'נין אינו חזק ביחס לפת"ח ולג'יהאד, בעקבות הסכם הפיוס ההיסטורי לא נרשמו שינויים כלשהם בגזרה. כמו-כן, "בספטמבר", על אף שנחשב לתהליך ולא לתאריך, היו רק הפגנות נקודתיות של כמה מאות איש, שהוכלו על-ידי המנגנונים הפלסטיניים. "אנחנו סומכים על עבודתם, ואכן לא הייתה זליגה של ההפגנה מחוץ לתחומי העיר. עם זאת, נערכנו גם לתרחיש כזה", תיאר הגורם הביטחוני .

אפילו להסלמות ברצועת עזה, שמובלות על-ידי וועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אין השפעה ממשית על השטח, שלא לדבר על "אביב העמים הערבי" במדינות השכנות. "ב'עופרת יצוקה' אכן הייתה עלייה בגרפים, אבל הסלמות תקופתיות בעזה לא משפיעות כאן כמעט", קובעים בחטמ"ר.

את ההשפעה הגדולה ביותר בשטח ניתן לייחס לעסקת שליט, כששאר התמורות מלבות את האש במדורת הטרור של ג'נין. במסגרת העסקה, שוחררו עשרות כלואים לשעבר ודמויות מובילות, שחלקם נעצרו, עם שיבתם לפעילות פח"עית. שניים מהם זכו לכותרות נרחבות בתקשורת - חאדר עדנאן, והנא שלבי, שניהם פעילי גא"פ שפתחו בשביתת רעב מתוקשרת. מתוקף היותם תושבי האזור, הם זוכים לתמיכה נרחבת מהתושבים.

וכבר עכשיו יש תוצאות מדאיגות בשטח. בשלושת החודשים האחרונים הייתה עלייה במספר המעצרים שצה"ל והשב"כ ביצעו, והתנהלותו של הג'יהאד בעיר מקבלת תפנית. לראשונה זה זמן רב, הגא"פ נותן אור ירוק להוצאת פיגועים, תוך כדי העברת הכספים לפעילות צבאית במקום לפעילות האזרחית של הארגון, בה הוא נתן את הדגש עד לאחרונה. "אנחנו מעריכים שזה ניסיון להוכיח את עצמם ביחס לשאר ארגוני הטרור, אחרי שבעזה הניסיון לא צלח כל-כך", אומרים בצה"ל.

אבל יש עדיין מקום לאופטימיות, בעיקר עם שגשוגה החלוצי של העיר. "אם אדם זר נכנס לג'נין הוא רואה שגשוג ושגרת חיים רגילה", אומר רס"ן כיוף. בחטמ"ר מנשה, עם זאת, מעדיפים להתכונן תמיד לרע מכל. "אנחנו צריכים לשמור על דריכות מקסימאלית בהיבט המודיעין ובהיבט הצבאי-מבצעי, לכל מקרה שיבוא".