תיק החקירה נגד עו"ד אפי נוה והשופטת אתי כרייף נסגר

לאחר שמיעת כלל הטיעונים שהעלו הסניגורים בשימוע ולאחר שקיים מספר דיונים, החליט המשנה לפרקליט המדינה, שלא ניתן לייחס לנוה וכרייף עבירת שוחד, אך ישנן ראיות לכאורה לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים.

לאחר התלבטות קשה, לאור השינוי בחומרת העבירה ועל רקע החומרה הרבה הכרוכה בחדירה שלא כדין לטלפון הסלולרי של אדם – סבר המשנה לפרקליט המדינה שיהיה זה לא הוגן ולא נכון, לעשות שימוש בראיות שמקורן בפגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו של נוה, תוך הפרה לכאורה של החוק, ועל בסיסן להעמיד אותו לדין פלילי, כשנותרנו עם עבירה של מרמה והפרת אמונים.

בנוסף, קיים סיכוי סביר שביהמ"ש לא היה מקבל את הראיות, בשל הדרך בה הושגו במקור, וזאת למרות שבהמשך החקירה הוציאה המשטרה צווי בימ"ש שהתירו חדירה לטלפונים.

1. מדוע הוחלט שלא מתקיימת עבירת שוחד?

קיים קושי להוכיח, ברמה הנדרשת בפלילים, שמערכת היחסים האינטימית בין נוה וכרייף קוימה וניתנה, על מנת שנוה יפעל למינויה של כרייף לשיפוט.

לשם הוכחת עבירת השוחד צריך להוכיח שניתנה 'מתת' לעובד הציבור ושקיים קשר סיבתי בין המתת לבין הפעולה של עובד הציבור במסגרת תפקידו. המתת אמורה להינתן "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור.

אכן, יחסי מין יכולים להוות 'מתת' אשר ניתנת לעובד הציבור בעד תפקידו. במקרה זה ההחלטה להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נסמכה על תשתית ראייתית המצביעה על קיומו של "מניע מעורב". כלומר, כרייף נפגשה עם נוה למפגש אינטימי גם מתוך רצון ומטרה שזה יסייע לה, ולא רק בשל יחסי הידידות והמשיכה בין השניים, ונוה היה מודע לכך.

לאחר קיום השימוע ושמיעת כלל טענות והסברי ההגנה, הערכת הראיות בתיק השתנתה, והוחלט כי אין די בראיות כדי להוכיח זאת ברמה הנדרשת בפלילים.

קיומה של מערכת יחסים מעורבת; היעדר התניה מפורשת או הבטחה מפורשת למפגשים אינטימיים כתמורה לסיוע; אופי הקשר בין השניים, שתחילתו שנתיים קודם לתקופה בה התבקש נוה לסייע לכרייף בהליך המינוי שלה; וסוג טובת ההנאה ("מתת") - מפגש אינטימי בהסכמה ומתוך רצון הדדי ומשותף - כל אלה מקשים על הוכחת עבירת השוחד.

2. מה גרם לכם לשנות את דעתכם לגבי עבירת השוחד?

המקרה הזה הוא הוכחה לכך שהליך השימוע מתבצע עם נכונות של הפרקליטות להשתכנע ולשנות מההחלטות שהתקבלו בתחילת הדרך. מדובר בהליך שמתקיים תמיד בלב פתוח ונפש חפצה וכל טענה שעולה בו נבחנת לעומק. ההגנה סיפקה, בין השאר, אפשרויות סבירות אחרות לפירוש ההתכתבויות בין השניים, באופן ששינה את הערכת הראיות על ידינו.

3. מה לגבי עבירת המרמה והפרת האמונים?

מהראיות עלה שנוה בהיותו ראש לשכת עורכי הדין ובעל מעמד משמעותי ודומיננטי בבחירת שופטים, פעל באופן מהותי, במספר הזדמנויות, לקידום מינויה של כרייף, בהיותו בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר האישי–אינטימי ביניהם. חרף קיומם של קשיים ראייתיים מסוימים, סבר המשנה לפרקליט המדינה שקיימות ראיות לכך שנוה עבר לכאורה עבירה של מרמה והפרת אמונים, אך ללא רכיב של סטייה מן השורה.

סטייה מן השורה היא פעולה בניגוד לכללים ולהוראות החלים על פעולותיו של עובד הציבור. במקרה זה, קשה לקבוע מהי ה"שורה", שלאורה ניתן לבחון את פעילותו של נוה בעניינה של כרייף, מאחר שאין כללים והוראות המסדירים את המותר והאסור בפעילות השתדלנות למען מועמד זה או אחר.

לא ניתן גם לקבוע שנוה פעל באופן שונה וחריג בעניין כרייף, אל מול פעילות שעשה עבור קידומם של מועמדים אחרים שאיתם לא היה לו ניגוד עניינים, או אל מול פעילות של גורמים אחרים שביקשו לקדם מועמדים בכלל.

כך למשל, זה אמנם חריג יחסית לפעול לקידום מועמד שלא עבר את קורס המועמדים לשיפוט, אבל כרייף היא ממש לא היחידה שמונתה למרות שנכשלה בקורס. אנחנו לא יודעים מה הנסיבות שאותם שופטים מונו, ומי פעל לקידומם, אבל זו עובדה. הצלחה בקורס היא לא תנאי למינוי.

עוד נציין, כי לא ניתן לומר, שנוה לא הכיר כלל ועיקר את כישוריה והתאמתה של כרייף להתמנות לשופטת, גם אם היכרות זו לא הייתה מספקת כדי לפעול לקידומה בעוצמה כה רבה. כך למשל, נוה הכיר משיחותיו עם כרייף את קורות חייה ותפקידיה במערך התביעות של משטרת ישראל; הוא ידע כי התמחתה אצל השופט מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט דאז וכי הוא המליץ על מינויה; וכן שמע נוה כי כרייף קיבלה המלצה חמה מראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל.

עם זאת, עבירת המרמה והפרת האמונים יכולה לחול גם כשלא מתקיימת "סטייה מן השורה", כפי שנקבע במקרה זה.

לכאורה, ניתן לראות גם בכרייף כמי שביצעה את העבירה בצוותא עם נוה, נוכח פניותיה החוזרות ונשנות אליו שיפעל למענה במסגרת הליך מינויה; תרומתה במעשיה להעמקת ניגוד העניינים תוך כדי הליך המינוי; היות העבירה קשורה להליך מינוי שופטים, הליך המחייב הקפדה יתירה על טוהר מידות; והיותה באותה עת קצינה ותובעת במשטרת ישראל.

4. למה הפגיעה בפרטיות מצדיקה את סגירת התיק?

לא מדובר בראיות שהושגו בעבירה לאחר התרחשותו של אירוע פלילי הידוע לרשויות אכיפת החוק; כך גם, לא בראיה אחת שהושגה בעבירה, מתוך צבר ראיות שהושגו כדין. במקרה ייחודי זה, הסיבה היחידה לפתיחה בחקירה היא הראיות שהושגו לכאורה בעבירה שבוצעה על ידי אזרחים פרטיים. למעשה, חומר הראיות עליו מבוסס התיק הוא אותו חומר שבא לעולם בעקבות החדירה, שלא כדין לכאורה, לטלפונים הניידים של נוה.

לפי דיני העונשין, עבירות של חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות הן עבירות מסוג פשע, ולכן חמורות יותר מעבירה של מרמה והפרת אמונים, שהיא עבירה מסוג עוון (עד 3 שנות מאסר). בנסיבות אלה, הוחלט שלא יהיה זה נכון לעשות שימוש בראיות שמקורן בעבירות החמורות הללו. בנוסף, קיים סיכוי סביר שביהמ"ש לא היה מקבל את הראיות שהושגו כדין ע"י המשטרה.

מבלי להקל ראש בחומרת העבירה שבוצעה לכאורה על ידי נוה וכרייף, באיזון בין חומרתה לשיקולים האחרים, הוחלט שלא להגיש כתב אישום.

5. האם הייתה הצדקה לפתוח בחקירה?

חד משמעית כן. הייתה הצדקה מלאה, ואף חובה, לקבל את החומרים משטייף, על אף שהושגו לכאורה בעבירה, ולפתוח בחקירה. לא ניתן היה להתעלם מהחשדות החמורים שעלו באותה עת לביצוען של עבירות שוחד וטוהר המידות, בעיקר בנוגע למינוי שופטים בישראל. רשויות אכיפת החוק היו חוטאות לתפקידן ולאינטרס הציבורי, אם היו מותירות חשדות אלה ללא חקירה ובירור.

6. האם החדירה לטלפונים במהלך החקירה בוצעה כחוק?

כן. טרם פתיחת החקירה, נוכח רגישות העניין, החשש לחיסיון עו"ד-לקוח והחשש שהחומרים הופקו תוך כדי עבירה - הובאו החומרים בפני בית המשפט. בית המשפט קבע באילו חומרים המשטרה תוכל לעיין בהתאם לחשדות שעלו מהראיות אשר הובאו לעיונו. בנושאים בהם לא עלה חשד לפלילים, לא הותר העיון, והם לא נבדקו כלל.

לאחר הפתיחה בחקירה גלויה, הוצאו צווי חיפוש וחדירה מתאימים לצורך איסוף הראיות והחיפוש בטלפונים, כדין, באופן מדוד, מדויק, מוגבל וזהיר. ביהמ"ש היה מודע לפגיעה בפרטיותו של נוה עקב החיפוש הלא חוקי שערכו שטייף ורוזנברג בטלפונים, אולם ערך את האיזון הראוי והתיר את המשך החקירה,, וקבע שקבילותן של הראיות תוכרע בהליך העיקרי, ככל שיהיה כזה.