מלחמת ארה"ב איראן

כלכלה עולמית ומינוף יתר חוב ארה"ב באג"ח ממשלתי קרוב ל- 40 טריליון $ שהם כ- 125% מה- gdp ו- 170% מה- real Gdp החזר שנתי על הריבית בלבד כ- 1 טריליון דולר.

 

האמריקאיים צריכים לגייס בשנת 2026 לפחות 12 טריליון דולר כדי למחזר את החובות ולשלם את הריבית.

 

פרספקטיבה תקציב הממשל הפדילי שנתי, 3.4 טריליון דולר. תל"ג עולמי 212 טריליון דולר (נומינלי) מדינות המפרץ מחזיקות 2 טריליון $ אג"ח. סגירת מצרי הורמוז הביאה את מדינות המפרץ לבעיית תזרים קשה, והדרך המהירה והקלה לכסף מיידי היא מימוש/מכירת אגח אמריקאיי, שהיה מוביל לקריסת שוק האגח האמריקאיי ולכן האוצר האמריקאיי העניק  swap line לאיחוד האמריות במקום מימוש האגח.

 

 ההגמוניה הפיננסית האמריקאית על העולם והדולר כמטבע הסחר והרזרבה העולמי נמצא בירידה משמעותית בשנת 2024 הסתיים לאחר 50 שנים, ההסכם המהווה היסוד של מדיניות זו, הסכם petro dollar עם סעודיה. ההסכם לא חודש והסעודים התחילו למכור נפט במטבעות אחרים כולל יאון סיני.

השוק הפיננסי האמריקאיי מנסה לעבור למצב את הדולר כמטבע הרזבה וסחר עולמי באמצעות שוק הקריפטו ואף חוקקו - Genius act ושוק ה- stable coins וה- דולר הדיגטלי המגובה באגח אמריקאי, הצפי עד שנת 2030, שווי שוק האגח האמריקאי המגובה בשוק הקריפטו יעמוד על 3.2 טריליון דולר.

 

סגירת מצרי הורמוז - גרמה לעליית מחירי האנרגיה, נפט ומוצריו, כולל חומרי הדברה. מדינה כמו יפן צורכת כ- 3 מיליון חביות נפט ביום ועם יחס חוב/תלג של 225% כדי לממן את העלייה של מחירי האנרגיה ממשה אגח אמריקאיי, כלי פיננסי הכי זמין.

 

משמע סגירת מצרי הורמוז יצרה לחץ גדול על שוק האגח האמריקאי ועל השוק הפיננסי האמריקאיי.

 

צבאית תעשיית הייצור הצבאית של ארהב , התגלתה במערומה, בדומה לרוסיה. על הנייר ומצגות הצבא הכי חזק בעולם בפועל קווי ייצור דלים שלא עמדו בקצב הצריכה בשטח, איכות לעומת ביצוע בשדה הקרב מוטל בספק ורחוק מההבטחות של הגנרלים והייצרנים של הנשק, מריח כמו מערכת מושחתת של יצרני נשק ולובי חזק וגנרלים עייפים ואולי מושחתים.

 

אסטרטגיה צבאית שלא נתנה מענה לאיומים בשטח ואף התעלמה מהם. האיראנים לא הסתירו את האסטרטגיה שלהם, לחימה אי-סימטרית, וחילקו את איראן ל- 32 צבאות עצמאיים גיאוגרפית, לעומת זאת האסטרטגיה של ארה"ב וישראל, Decapitate , Shock and awe , לא יעבוד, לא עבד. האיראנים חטפו חזק אבל היו מוכנים לחטוף חזק. 
 גם אצלנו ישראל נגד חזבאללה אנו מתמודדים מול לחימה אי-סימטרית, במקרה שלנו שחיקה וגביית מחיר בנפש ופגיעה בכלים וציוד צבאי.

אסטרטגיית האויב  איראן כלכלה האיראנים שבועיים לפני תחילת המלחמה חנכו קו רכבת מאיראן דרך פקיסטן ועד סין. קווי סחר - ים השחור - פתוחים לרווחה, קווי סחר באמצעות פקיסטן - פתוחים לרווחה.

 

הסגר הימי האמריקאיי - לא פגע בספינות הסחר נפט של סין עם איראן, כאשר האיראנים מוכרים כ- 85% מהנפט שלהם לסין, ומשהמחירים עלו, משמע הם הרוויחו יותר.

 

מענה ליתרון האיכות הצבאית של ארה"ב וישראל, העליונות האווירית והמודיעין הצבאי של ארה"ב וישראל היה הנחת היסוד של דוקטרינת הלחימה של איראן והמענה שלהם ליתרון הזה, הוא לחימה אי-סימטרית וביטול השפעת היתרון. הדוקטרינה נשענת על 3 רגליים עיקריות

1. הגנה על אתרים צבאיים ותעשייה צבאית מתחת לאדמה וביטול היכולת לפגוע בהם.

2. ביזור הצבא ל- 32 צבאות עצמאיים ונפרדים.

3. סבלנות והפעלת מנופי לחץ על התוקף, כולל מצרי הורמוז תקיפת מדינות בני-ברית של ארהב 

 

אסטרטגיית הגנה אווירית, האיראנים הפעילו אסטרטגיית הגנה אווירית פשוטה ויעילה שהגבילה ואף פגעה בכלי טייס של האמריקאיים וגם שלנו.

 

טיל כתף זולים אך יעילים לטווחים שבהם המטוסים מנמיכים כדי להטיל פצצות או לשגר טילים 4.5-6 ק"מ, וכך היה במקרה של המבצע להשתלטות על אזור החשוד בהחזקת אורניום מועשר, שהביא להפלת מטוס f-15 ועוד 2 מטוסי הרקולס גאלקסי ומסוק של הדלתא פורס.

 

פוליטית מדינית, אירוח המונדיאל ובחירות האמצע לקונגרס בארה"ב אף האיצו את הרצון לסיים את המלחמה לפני, המחיר משנה - תלוי ביכולת השיווק של יועצים מדיניים ופוליטיים.

 

מדינות המפרץ הערביות בשלב מתקדם של המלחמה, הופעל לחץ של רוב מדינות המפרץ לסיים את הלחימה.

 

מדינות המפרץ חתומות על הסכמי הגנה מול ארה"ב, המדינות הערביות במפרץ משלמות עבור הנוכחות הצבאית של ארה"ב כדי להגן על שלטונם, דוגמא בסיס העודייד בקטאר עלותו השנתית כ- 3 מיליארד $ שנתי עם כ- 12000 חיילים אמריקאיים.

 

בתחילת הלחימה המדיניות של מדינות המפרץ הייתה, D-day האמריקאיים צריכים לפרוע את ההתחייבות שלהם, וזה לא קרה, המדינות חטפו פגיעות צבאיות והיו חשופים לטיווח הטילים וכטממים של איראן.

 

הנזקים הצבאיים בתוספת הנזק הכלכלי הביא את מדינות המפרץ לשנות עמדה במדיניות הצבאית, הכלכלית ומדינית שלהם.

 

הן בחרו לא להתערב צבאית, למעט איחוד האמריות שניסו להגיב צבאית, הפעולות האיראניות והאיומים עשו את שלהם, האמיראתיים בחודש 05/2026 שלחו משלחת לתיאום צבאי-מדיני לטהראן ("משלחת כניעה") כולל העברת כספים שהיו תחת סנקציות אמריקאיות.

 

האבולוציה של מדיניות מדינות המפרץ מול איראן יריבות מדינית, ניתוק קשרים דיפלומטיים, תמיכה במלחמה ולחימה  ארצותיהם שימשו בסיס לפעילות צבאית אמריקאית וישראלית נגד איראן, מדיניות מהוססת והערכת נזקים, הגבלת הפעילות הצבאית נגד איראן משטחם, הסכם אי-לוחמה עם איראן בדומה לאמנת טאורוגן.

 

זיהו ראשונים לאן השבשבת של מדיניות ארהב נושבת מול איראן, זיהו את החולשה הצבאית ומדינית של ארהב 
בהלה שנשארו לבדם מול איראן, סגירת עסקאות (בחלקם בתנאי כניעה) עם איראן סין רוסיה יש פתגם סיני עתיק ורלוונטי מאוד להיום - אל תפריע לאויב שלך בזמן שהוא עושה טעויות, וככה היה במלחמה של ארה"ב נגד איראן.
הסינים שמחו שארה"ב משכה כוחותיה מהים דרום סיני ופחות מגבילים את תנועת המסחר והצבאית שלהם בים ובמצרי טיוואן ומצרי מאלקה.

 

מבחינת הסינים שהמלחמה עם איראן יכולה להמשיך שנים, שוחק את היכולות הצבאיות ומשאבים כלכליים של ארה"ב וחותרת תחת ההגמוניה העולמית של המדיניות של ארה"ב.

 

הסינים סייעו צבאית לאיראן בכל דרך אפשרית, דוגמאות, מעבר למערכת beidou ניווט לוויני תחליף ל- GPS, וסיפקו תמונות לווין עדכניות ובלייב עם קוארדינטות של מיקום הכוחות האמריקאיים. 
 

הסינים היה מניע חזק לבחון את הנשקים שלהם במצב קרב אמיתי בדומה למה שנעשה בקרב האווירי בין פקיסטן והודו ב- 05/2025 הסינים בצד הפקיסטני ישבו בחמל של חיל האוויר הפקיסטני לצפות בקרב, בסופו של הקרב הם היו מורצים ידם הטכנולוגית הייתה על העליונה כנגד הטכנולוגיה המערבית. סיפןר מרתק בהקשר הזה. מקרון טס ימים בודדים אחרי הקרב להודו לוודא שהם ימשיכו לרכוש מטוסי רפאל אירופיים למרות שנחלו תבוסה בקרב נגד פקיסטן.

 

הסינים יש מלאי נפט גדול ("ספלי התה"), הם רוכשים כ- 20% מהנפט שלהם מאיראן וגם במהלך המלחמה וגם במהלך הסגר הימי האמריקיי על אירן המשיכו בסחר בנפט מול איראן והספינות הסיניות שטו בלי הפרעה ממשית.

 

הרוסים חלשים ומוחלשים מדינית צבאית ופגיעים כלכלית, חיפשו נקמה בארה"ב והאירופאיים שתומכים באוקראינה, ולשחרר את הלחץ בגזרת אוקריאנה וגם לקבל לגיטמציה בינלאומית, הנה ארה"ב גם תוקפת מדינות ריבוניות כמו איראן. הרוסים סיפקו נשקים ואמלח לאיראן וקו לוגיסטי צבאי וכלכלי דרך הים השחור. בין איראן ורוסיה שוררת בעיקר חשדנות רבת שנים, הרוסים פלשו לאיראן בעבר, אך הרוסים פעלו עפ דוקטרינת "אויב המסייע לאויבי הוא חברי" שחיקת היכולת הצבאית ומשאבים  של ארה"ב פועלת לטובת רוסיה. ארה"ב דנה עם אוקריאנה לספק להם 16 טילי פטריות, כן טילים, כל טיל הפך להיות משמעותי.

 

הסברה תקשורת ובריתות הקהל יעד הישראלי מבין ומסכים לצאת למלחמה נגד איראן גם במחיר כבד, איום קיומי שמבקשים להסיר מעלינו.

 

קהל האמריקאיי ברובו הגדול לא הבין מה הרציונאל שך המלחמה, מי זו איראן ומה היא קשורה לארה"ב.
המלחמה פגעה באחוזי התמיכה במפלגה הרפובלקנית ובנשיא טראמפ. הצוות של טראמפ כשל בהסברת המלחמה. נע וזז בחוסר הלימה לנעשה בשטח, מחיסלנו את תוכנית הגרעין במבצע "פטיש חצות" למלחמה חדשה "זעם אפי" (epic fury) לשנינו את המשטר או איך ששר המלחמה פיט הגסת' אמר "המשטר השתנה".

 

חוסר האחידות ופשטות מעיד על הכנות לוקות בחסר במוכנות הקרב של ארה"ב וביציאה למלחמות (מבצע עד 60 יום עפ החוקה האמריקאית), ע"ע ההבדל בהכנות למלחמת עיראק השלישית בשנת 2003, שכללה ברית של רוב מדינות העולם.

 

עובדה, ההנהגה בארה"ב לא הצליחה לרכז ברית עולמית גדולה נגד איראן, הסיבות רבות בין השאר הסברה והתנהלות מול בני ברית באופן פוגעני. בנרטיב של ההסברה למלחמה הזו נגד איראן, איראן הייתה ידה על העליונה.

 

ישראל ההנגה בארץ בהובלת רה"מ נתניהו זיהתה את הסכנה המיידית וקיומית מצד איראן באופו נכון וברור ופעלה למענים נגד האיום הזה והסרתו. 
 

בתוצאה הסופית היום האיום טרם הוסר, מצד שני נגרם למדינה נזקים משמועתיים בכל זירה ואספקט, העיקריים שבהם, הליגיטמציה של המדיה לפעול נגד אוייבנו, ההרתעה הצבאית מדינית נפגעה, וגם איראן עולה ככוח אזורי בעל יכולת השפעה מדינית כלכלית וצבאית, האם היה אפשר לפעול אחרת ? בעולם בלי אילוצים, התשובה תמיד כן, האילוץ הכי משמעותי נשיא ארה"ב המוכן להילחם לצדנו כתף אל כתף לא היה בעבר ובספק אם יחזור בעתיד.
 

האם היה צריך לנהל את המלחמה בצורה שונה ? עפ תוצאות המלחמה וההסכמים הנוטים לצד האיראני כנראה שכן, אך מדובר בחוכמת בדיעבד.

 

מה עכשיו ? השאלה המרכזית - איך ממקסמים את הרווח ובמקרה שלנו מצמצים את ההפסד ? 

 

1. לחזור למצב לפני המלחמה - סנקציות כלכליות.

 

2. פעילות חשאית נגד המשטר
 

3. חיזוק בריתות צבאית ומדינית עם מדינות המפרץ 
 

4. הקמת ברית אזורית כלכלית מדינית
 

5. הפרדת זירות - באמצעות הסכמים בין מדינת ישראל למדינות השכנות, תחילה עם סוריה.
 

6. הסוגיה הפלסטינית - צריכה לקבל תשומת לב ומענה סדור- באופק יש ענן של לחץ מדיני נגדנו בסוגייה הזו.
 

7. כל ממשלה והנהגה שתבוא צריכה להעלות על סדר יומם "תוכנית לפיוס פנים ישראל" הפילוג מחליש אותנו
 

8. לשקול בריתות מדיניות כלכליות לטווח הארוך או כמו שכלכלנים תמיד אומרים "לפזר את הסיכון"