שנים עשר חודשים של כאב וזיכרון בלתי נשכח
עם שחר ה-13 ביולי 2025, איש בסווידה לא יכול היה לחזות שהשעות הקרובות יביאו לאחד הפרקים העקובים מדם בהיסטוריה המודרנית של המחוז. המשבר החל בתקרית מבוימת, לכאורה מינורית, בכביש דמשק-סווידה, שבה אזרח נעצר, רכושו הושחת ולאחר מכן נחטף.
שנה מאז טבח סווידה, זה הסלים במהירות לספירלה של אלימות ששטפה את העיר ואת האזור הכפרי שמסביבה, והגיע לשיאה בימים של הרג, הרס, עקירה והפרות שהשפעותיהם עדיין מורגשות בכל שכונה, כפר ובית שאיבדו אדם אהוב. הדבר מרמז על כך שהאירוע תוכנן בקפידה כתירוץ להתקפה אכזרית ועקובה מדם שתשנה את האזור באופן מהותי.
כיום, ביום השנה הראשון לטבח, סווידה לא רק מציינת תאריך בלוח השנה; זוהי התעוררות מחדש של פנים שנעלמו, בתים שנשרפו, בית חולים עמוס בפצועים והרוגים, ומשפחות שעדיין מחפשות צדק ואמת.
אירועי יולי לא היו רק עימותים מזוינים בין צדדים יריבים, אלא סדרה של הפרות נרחבות שכללו רציחות שיטתיות, הוצאות להורג ללא הבחנה, התקפות על אזרחים, ביזה, הצתה ותקיפות על אתרים אזרחיים ודתיים. אירועים אלה התגלו כקמפיין של טיהור אתני שבוצע על ידי אל-ג'ולאני וזרועותיו הטרוריסטיות נגד מיעוטים. עובדות אלה נחקרות ומתועדות בתקווה שהקהילה הבינלאומית תעשה צדק לקורבנות הטבח, תחזיר את הכפרים הכבושים ואת הבנים החטופים לאנשי סווידה, ותכיר בזכותם להגדרה עצמית.
המשבר נוצר עקב חטיפות ומעצרים בכביש דמשק-סווידה, לפני שהעימותים הסלימו במהירות, ומשכו מאות אלפי אנשים צמאי דם מכל רחבי סוריה למתקפה של טיהור אתני, שהחל בהפגזה חסרת הבחנה של המחוז, בשעות בימים שלאחר מכן, קבוצות חמושות מרובות נכנסו למערכה, והשימוש בנשק כבד ובשיטות הריגה מעבר להבנה אנושית התגבר, בעוד אזרחים מצאו את עצמם לכודים באש צולבת ללא כל הגנה יעילה.
ימים אלה היו קריסה מוחלטת של מערכת הביטחון וההומניטריות. שכונות מגורים הפכו לשדות קרב, ואזרחים חסרי הגנה - ילדים, נשים וקשישים - הפכו למטרות של רצח, טבח, אונס והשפלה. חשמל, מים ותקשורת נותקו, ובתי חולים פעלו כמעט ללא משאבים. אמבולנסים לא הצליחו להגיע לאזורים רבים. ברחובות ובעיירות סווידה, נותרו חורי כדורים על הקירות, גופות מוטלות בכל מקום ובעוד בתים רבים הפכו לשלדים מושחרים לאחר שנשרפו, נבזזו והושחתו.
בין התיעוד והדיווחים שקיבלנו וחלקנו עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים היו עדויות של אזרחים שנהרגו בבתיהם או בעת שניסו להימלט. רוב מעשי ההרג הללו בוצעו בדרכים מחרידות, המזכירות תיעוד קודם של פשעי דאע"ש, כולל עריפת ראשים, הוצאות להורג ללא הרף והשלכת קורבנות מגגות תוך כדי ירי.
היו גם הפרות נגד צוותים רפואיים ומתקני בריאות, כמו גם מעשי ונדליזם נגד רכוש פרטי ומקומות פולחן. יתר על כן, תועדו מעשי נקמה והפרות, המיוחסים לשבטים בדואים שהשתתפו בלחימה, ולאנשי ביטחון שהתחפשו בלבוש אזרחי כדי להתחמק מלכידה.
אנו מאשימים ישירות את ממשלת אל-ג'ולאני, ומדגישים בעקביות בפורומים בינלאומיים את הצורך להעמיד את כל האחראים לדין ללא יוצא מן הכלל, בין אם ישויות ממשלתיות או אזרחיות.
אולי אין מקום שתפס את גודל הטרגדיה טוב יותר מבית החולים הלאומי בסווידה. בשיא האירועים, בית החולים קיבל מספר רב של הרוגים ופצועים על רקע מחסור חמור בתרופות, דלק ואספקה רפואית. מצלמות מעקב מבית החולים תיעדו הפרות בתוך שטחו ואת התקיפות נגד אזרחים ועובדי בריאות במהלך ימי הלחימה.
האבדות לא הוגבלו רק בנפגעים עשרות אלפי משפחות נאלצו להימלט מבתיהן, בעוד בתי ספר ומוסדות ציבור שובשו והוסבו למקלטים זמניים, על רקע מחסור חמור במזון, מים ושירותי בריאות. ארגונים הומניטריים העריכו כי המשבר הביא לעקירה מסיבית מהכפרים הכבושים ולמצב הומניטרי קריטי שנמשך עד היום.
שנה לאחר מכן, כל התיקים נותרו פתוחים, ללא תוצאות חקירה המצביעות על צדק או הכרה בטבח שסווידה הייתה עדה לו. מי נושא באחריות פלילית להרג, להוצאות להורג ולביזה? מה גורלם של הנעדרים? וכיצד יפוצו הקורבנות?
דיווחים מאשרים כי האומות המאוחדות וארגוני זכויות אדם טוענים כי מתן דין וחשבון מקיף לכל המעורבים בטבח חיוני למניעת הישנות ההפרות, וכי היעדר צדק מאיים להנציח את הפילוג ולכרסם באמון בין שכבות החברה השונות. עם זאת, שנה לאחר הטבח, ברור כי ממשלת אל-ג'ולאני, בתמיכתה ובשיתוף פעולה של כלי תקשורת ערביים מקומיים ובינלאומיים, מנסה להתחמק מאחריות לטבח בסווידה ולהאשים את הקורבנות באמצעות נרטיבים המעבירים את האשמה לקורבן.
בסווידה, הזמן אינו נמדד במספר הימים שחלפו מאז יולי 2025, אלא במספר המושבים הריקים סביב שולחנות המשפחה ובשמות שקוראים כעת בקול רם באירועי אבל במקום להיקרא בבתים. שנה שלמה חלפה, אך הפצע נותר פתוח ואינו יכול להחלים עד שייעשה צדק על ידי שחרור הכפרים הכבושים, שחרור החטופים והבאת כל המעורבים בטבח שבו נהרגו ארבעת אלפים איש מסווידא ילדים, נשים, בני נוער וקשישים. כפריהם נשטפו על ידי גל שנאה של מוסלמים קיצונים שהרגו על סמך זהותם הדתית, מבלי לגלות כבוד לשום ברית, שכנות או מולדת. וההנצחה נמשכת.
יום השנה הראשון לטבח הוא רגע מתאים לחדש את הדרישה לאמת, לצדק לקורבנות, לחשיפת גורל הנעדרים, ולמתן דין וחשבון לכל מי שהוכח כי היו מעורבים בפשעי מלחמה נגד הדרוזים בסווידה, הרחק מסלקטיביות או פוליטיזציה, משום שצדק אינו דרישה לתושבי סווידה בלבד, אלא אבן פינה לכל עתיד שהסורים מבקשים לבנות על בסיס החוק וכבוד האדם.
