פרשת השבוע וישב
מסרון מפרשת וישב, פרשת וישב מספרת על הקנאה שקינאו אחי יוסף ביוסף עד שמכרוהו לישמעאלים. כך 'הורד' 'הועבר' יוסף למצרים, ישב בבית פוטיפר ואחר כך בבית האסורים עד שפתר לשרי פרעה, שר המשקים ושר האופים את חלומותיהם.
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
הפרשה מתחילה (פרק ל"ז, א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ובהמשך (פרק לז,ג) :וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים.
נשאלת השאלה, מתי ולמה נאמר י'עקב' ואחרי כן ישראל'? השם יעקב מיוחס אל תקופה קדומה יחסית של חייו כשיעקב, מי שאהב את רחל נקרא יעקב ומי שאהב את בניה נקרא ישראל. מה שחשוב במיוחד זה העתיד ולא העבר, הצוואה שהשאירו ונשארה לנו ,לדורות איננה אהבת יעקב, אלא אהבת ישראל.
התירוץ שלא מקובל עלי להסבר מדוע יוסך לא הודיע לאביו הרבה שנים שהוא חי, תירוץ מפוקפק,לפגיעה בנפש אב, אבא באשר הוא אבא.
התירוץ:לו יוסף היה שולח שליח לאביו ומבשר לו שעוד עודנו חי יעקב אמנם היה ודאי פודה אותו ממצרים ומכניס אותו למשפחה כבן חורין, אך הוא היה נותר שנוא על אחיו בני לאה, ואין מי שיערוב שהם לא ינסו שוב להיפטר ממנו. יוסף לא חפץ באיחוד כזה, אלא באיחוד מכוח חרטת אחיו על חטאם ומכוח 'תשובתם' השלמה.
האמירה "הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו"(כמפורט בפרשת ראה), מקבלת משמעות יתר בפרשתנו. הסוחרים שקנו את יוסף ומכרו אותו, לא הכירו אמירה זו ולא יכלו להעלות על דעתם כי העבד הזה ישנה פני עולם.
בהיות יוסף יפה תואר ויפה מראה, נשאה אשת פוטיפר את עיניה אליו ותבעה ממנו "שכבה עמי"(לט ,יב), יוסף סירב, הוא הסביר לה שמדובר בחטא כפול, הן לאדוניו שבוטח בו ומאמין לו, והן לאלוהיו. הסיפור מבקש להדגיש את תמימותו ואת יושרו של יוסף.
יש המדגישים שיוסף הוא האיש היחידי במקרא שאפשר לומר עליו שלא דבק בו כל רבב גם אם מסתייגים מהתנהגותו כלפי אחיו בצעירותו, אבל זה לא היה חטא, אלא מגרעת ילדותית.
נאמר בפרשתנו (לז, ב):"יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" מה שגרם, בין יתר להתנשאותו על אחיו, ומכירתו לישמעאלים, עדיף לפעול בגלוי ובאהבה כבסיס המחולל נפלאות לבניית שלום וברכה.
