אל-ג'זירה ערוץ תקשורת או מכונת פירוק של המזרח התיכון ?
תזמון היסטורי ותחילתו של פרויקט ההשפעה, בשיחה בין אבי לבין חברו, ההיסטוריון פרופ' קייס פרו ז"ל, דובר על עיקרון פשוט אך מכריע, בהיסטוריה, התזמון חשוב לא פחות מהמעשה עצמו. אירועים דרמטיים עשויים לחלוף מבלי השפעה של ממש אם קרו בתזמון שגוי. ולעומת זאת, מהלך קטן אם התרחש ברגע מדויק עשוי להניע מהפכה.
כך בדיוק קרה עם הקמת ערוץ אל-ג'זירה ב־1996, באותו זמן שבו החלה להתבסס הנוכחות הצבאית האמריקאית בקטר. שני המהלכים התרחשו כמעט במקביל ולא במקרה. מאחורי שניהם עמדו אינטרסים עמוקים: ברית בין קטר לארה"ב, שבה בתמורה להגנה צבאית, החלה קטר לפתח כוח רך הרסני בדמות ערוץ תקשורת שנועד להשפיע, לפרק ולשבש את המרקם הערבי והאזורי.
שיתוף פעולה אמריקאי קטארי: ביטחון צבאי, תעמולה תקשורתית, בסוף 1992 חתמה קטר עם ארה"ב על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, שממנו צמחה לימים בסיס אל-עידיד אחד הבסיסים האמריקאיים הגדולים בעולם. הברית הזו שירתה את קטר: הגנה מפני שכנותיה, וכניסה לעמדת מיקוח מול מעצמות האזור. במקביל, קטר השיקה את ערוץ אל-ג'זירה. על פניו, ערוץ חדשות עצמאי וחדשני.
בפועל כלי רב עוצמה לתקיפת מדינות ערביות אחרות, להעצמת כוחות אסלאמיים רדיקליים, ולפירוק התודעה הציבורית הערבית מבפנים.
תקשורת או תחבולה?, אל-ג'זירה לא הייתה ערוץ חדשות במובן המקובל. היא לא דיווחה היא ביימה. היא לא שיקפה את המצב היא עיצבה אותו. היא השתמשה בשקרים, בהטיה, ובשיח מתסיס, כדי לזרוע סכסוכים עדתיים, דתיים ופוליטיים בעולם הערבי.
האביב הערבי לא מהפכה אלא קריסה, במהלך גל ההפגנות של 2011, אל-ג'זירה לא הייתה עיתונאית ניטרלית, אלא שחקן מרכזי בהלהטת השטח, ביצירת תחושת התמוטטות כוללת, ובשיווק כאוס כגאולה. בכל מדינה בה פעל הערוץ בצורה אינטנסיבית מצרים, סוריה, לוב, תימן ראינו את אותה תוצאה: קריסת שלטון, עליית גורמים קיצוניים, ומלחמות אזרחים עקובות מדם.
דמויות מפתח בתוך המנגנון דוגמת עזמי בשארה, בתוך המערכת הזו פעלו גם אנשי רוח ואקדמיה, שהפכו לשכבת לוביסטים רעיוניים של הפרויקט הקטארי. עזמי בשארה הוא דוגמה מובהקת לכך אינטלקטואל ערבי שנמלט מישראל לאחר שהואשם בקשרים עם חזבאללה, ומצא מקלט בדוחא. מאז, הפך לדמות מפתח בהכוונת המסרים של אל-ג'זירה ובבניית תשתית אידאולוגית למה שמכונה ההתעוררות הערבית.
במקום לבנות לפרק, אל-ג'זירה אינה גוף תקשורת. היא מכונת תעמולה מתוחכמת שמפעילה קטר כדי להנדס את דעת הקהל הערבית, לתקוף יריבות, ולהפיץ תפיסות של קונפליקט, קורבנות, והסתה. היא הפכה את חופש הביטוי לכלי להסרת לגיטימציה משלטונות, ואת העיתונאות – לנשק הרס תודעתי.
סיכום: המזרח התיכון בוער ולא במקרה, היום, אחרי שני עשורים של עבודה שקטה מצד אל-ג'זירה וגורמים התומכים בה, אפשר לקבוע בבירור: המזרח התיכון לא התפורר מעצמו. הוא פורק שיטתי ע"י מי שהתחזו ליועצי חופש ודמוקרטיה, אך פעלו כסוכני כאוס ושיסוי. ערוץ אל-ג'זירה, באמצעות שקרים, חצאי אמיתות ודמויות מפתח כמו בשארה, לא שיקף את המציאות אלא יצר אותה. והוא ממשיך לעשות זאת, בעוצמה ובתיאום, במסווה של עיתונות.
