בדרך אל הא־זהראני? כך עשויה להיראות המציאות הביטחונית החדשה בצפון
דרום לבנון ניצב בימים אלה בפני אחד השינויים הדרמטיים ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה. על פי תמונת המצב המשתקפת מהשטח ומהערכות ביטחוניות שונות, צה”ל ממשיך להרחיב את מרחב הפעילות שלו צפונה במטרה למנוע מחיזבאללה לשקם את יכולותיו הצבאיות ולהחזיר את האיום על יישובי הצפון.
לאורך הגבול עם ישראל מתבסס מרחב ביטחוני הנמצא תחת שליטה צבאית הדוקה. אזור זה כולל עמדות תצפית, מוצבים, צירי תנועה מבצעיים ונקודות שליטה השולטות על הכפרים הסמוכים לגדר. מבחינת ישראל, מדובר בקו ההגנה הראשון שנועד להבטיח כי לוחמי חיזבאללה לא יוכלו לשוב ולהתקרב לגבול כפי שעשו בעבר.
מצפון לרצועת הביטחון משתרע אזור לחימה פעיל שבו מתנהלות פעולות קרקעיות, סריקות ותקיפות ממוקדות נגד תשתיות צבאיות. כפרים רבים בדרום לבנון התרוקנו מחלק גדול מתושביהם בעקבות אזהרות פינוי ופעילות צבאית ממושכת, והמרחב כולו הפך לזירת עימות מרכזית שבה מנסים כוחות צה”ל לפגוע ביכולות המבצעיות של חיזבאללה ולמנוע את חזרתו למרחב הגבול.
במרכז תשומת הלב נמצא המרחב שבין נהר הליטני לנהר א־זהראני. אזור זה נתפס על ידי גורמים ביטחוניים כאזור מפתח לעתידה של החזית הצפונית. אם בעבר נחשב נהר הליטני לקו הביטחון הטבעי של דרום לבנון, הרי שכיום גוברים הקולות הסבורים כי המציאות הביטחונית החדשה עשויה לדחוף את קו ההגנה צפונה יותר, עד לנהר א־זהראני.
העיר נבטיה והכפרים המקיפים אותה הפכו למוקד אסטרטגי בעל חשיבות מיוחדת. שליטה ברכסים, בצירי התנועה ובנקודות השליטה באזור זה מעניקה יתרון משמעותי לכל כוח המבקש לשלוט בדרום לבנון. במקביל נמשך המאבק על אזורים שולטים דוגמת רכס הבופור, הנחשב לאחד הנכסים הצבאיים החשובים ביותר במרחב.
אחד המוקדים המרכזיים הוא העיר צור והאזור המקיף אותה. צור אינה רק העיר הגדולה והחשובה ביותר בדרום לבנון, אלא גם מרכז לוגיסטי, תחבורתי וכלכלי בעל השפעה רחבה על כל המרחב הדרומי. אף שאין כיום אינדיקציה ברורה לפעילות קרקעית ישראלית בתוך העיר עצמה, הרי שהשליטה בצירים המובילים אליה ובשטחים הסמוכים לה עשויה להיות בעלת חשיבות אסטרטגית מכרעת.
צור ממוקמת באזור שבין מרחב הלחימה הפעיל לבין השטח שעלול להפוך ליעד עתידי במקרה של הסלמה נוספת. המשמעות היא שגם ללא כניסה ישירה לעיר, שליטה במעטפת שסביבה עשויה להשפיע על יכולת התנועה, האספקה וההתארגנות של חיזבאללה בדרום לבנון.
לפי הערכות שונות, אם חיזבאללה ימשיך בהסלמה וירחיב את היקף הלחימה, עשויה ישראל להעמיק את פעילותה עד קו נהר א־זהראני ואף ליצור מרחב ביטחוני רחב יותר בין הליטני לא־זהראני. נהר זה מהווה מכשול טבעי משמעותי וגבול גיאוגרפי ברור, ולכן נתפס בעיני חלק מהאסטרטגים כקו הגנה יעיל יותר לטווח הארוך.
אולם המערכה בצפון אינה מסתכמת רק בדרום לבנון. במערכת הביטחון מבינים כי שליטה במרחב הגבול לבדו אינה מספיקה כדי למנוע את התעצמות חיזבאללה בעתיד. במשך שנים התבססה העברת אמצעי הלחימה מאיראן דרך עיראק וסוריה אל לבנון באמצעות רשת מורכבת של נתיבי הברחה, מחסנים ומעברי גבול.
בהקשר זה גוברת חשיבותו של מרחב החרמון הסורי. השליטה בנקודות השולטות על רכס החרמון מאפשרת תצפית רחבת היקף לעבר דרום סוריה, בקעת הלבנון והצירים המרכזיים המקשרים בין סוריה ללבנון. מבחינה צבאית ומודיעינית, מדובר באחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר באזור.
הנוכחות הישראלית במרחב החרמון מאפשרת מעקב אחר תנועות חריגות, זיהוי מוקדם של ניסיונות הברחה ופיקוח על צירים אסטרטגיים שעלולים לשמש להעברת אמצעי לחימה לחיזבאללה. בכך הופך החרמון לשכבת הגנה נוספת המשלימה את המאמץ המבוצע בדרום לבנון.
גורמי ביטחון מעריכים כי אחד הלקחים המרכזיים מהשנים האחרונות הוא שלא די בהרחקת האיום מהגבול. כדי למנוע התעצמות מחודשת של ארגונים חמושים נדרש גם פיקוח על נתיבי האספקה ועל המעברים שבין סוריה ללבנון. שליטה במרחב החרמון מעניקה לישראל יתרון טופוגרפי ומודיעיני משמעותי ומאפשרת לה לעקוב אחר התפתחויות במרחב רחב בהרבה מקו הגבול עצמו.
בתרחיש של הסלמה ממושכת עשויה להתגבש מציאות ביטחונית חדשה המבוססת על שלושה מעגלי הגנה משלימים: רצועת ביטחון לאורך גבול ישראל–לבנון, מרחב שליטה ופיקוח בין נהר הליטני לנהר א־זהראני, ונוכחות מודיעינית־מבצעית במרחב החרמון הסורי. שילוב זה נועד לצמצם את הסיכון לחדירות, הברחות נשק והתבססות מחודשת של גורמים עוינים לאורך גבולה הצפוני של ישראל.
עם זאת, חשוב להדגיש כי נכון לעכשיו אין הכרזה רשמית על כוונה לכבוש את כל השטח עד נהר א־זהראני או להחזיק בו באופן קבוע. ההחלטות העתידיות יושפעו מהתפתחות הלחימה, מהלחץ הבינלאומי ומהשאלה האם חיזבאללה יבחר להמשיך בעימות או להסכים להסדר שירחיק את כוחותיו מהגבול.
נראה כי הצפון כולו נכנס לתקופה חדשה שבה המציאות הביטחונית הישנה הולכת ונעלמת. השאלה המרכזית אינה רק היכן יעבור קו השליטה הבא בדרום לבנון, אלא איזו מציאות אסטרטגית תיווצר ביום שאחרי הלחימה – האם נהר א־זהראני יהפוך לקו הביטחוני החדש, מה יהיה מעמדה של צור במרחב המתפתח, ועד כמה יהפוך החרמון הסורי למרכיב מרכזי במערך ההגנה של ישראל לשנים הבאות.
