"פסיקת העליון החדשה מסכנת את הרכוש שלכם?"

עד לאחרונה דיני המשפחה בישראל בישראל הגדירו זאת בצורה חדה וברורה, הלכה חדשה של בית המשפט העליון מסכנת ידועים בציבור, מלכודת היעילות, למה פסיקת העליון החדשה מסכנת את הרכוש שלכם?

אין דין נישואין כדין ידועים בציבור, בעיקר בנוגע לחלוקת משאבים ורכוש. אלא שבית המשפט העליון, בהלכה חדשה ומעוררת מחלוקת, טרף את הקלפים – ובכך הוסיף לזוגות  בישראל סיכון משמעותי נוסף בין יתר חוסר הודאות של דיני המשפחה והרכוש המשפחתי בישראל.
 

אנחנו חיים בעידן שבו ישנה נטייה ברורה לחפש פתרונות יעילים, לחסוך בהליכים ולצמצם בירוקרטיה. גם מנקודת מבט מקצועית, יש מקום לתמוך בהפחתת התדיינויות מיותרות. אולם כאשר מדובר בדיני משפחה – ברכוש שנצבר לאורך שנים, בעתיד הכלכלי של בני הזוג ולעיתים גם בעתיד ילדיהם – קיצורי דרך עלולים להתברר כמהלך מסוכן – וההלכה החדשה של העליון מדגימה זאת היטב. במגדל השן בירושלים קוראים לזה 'יעילות'. אצלנו, עוה"ד שפוגשים את הטרגדיות האנושיות מקרוב, אנחנו קוראים לזה הפקרת הצד החלש.
 

המקרה שנדון בעליון התחיל בסיטואציה שכיחה: בני זוג לא נשואים, שהתנהלו כידועים בציבור, פנו להסדיר את יחסיהם הרכושיים באמצעות הסכם זוגי לחיים משותפים ורצו שיהפוך בהמשך, אם ינשאו – להסכם יחסי ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, החל רק על נשואים.
 

בהסכם עצמו הם הכלילו סעיף לפיו ההסדרים שנקבעו בו יוסיפו לחול גם אם יחליטו להינשא בעתיד. בית המשפט לענייני משפחה, אליו הוגש ההסכם, אישר אותו, אך בפרוטוקול נאמר לבני הזוג, כי כאשר יינשאו, יהיה עליהם לאשר מחדש את ההסכם כהסכם ממון. 
 

ההסתייגות שנרשמה בפרוטוקול צרמה לשניים, והם הגישו בקשה לתקנו לבית המשפט לענייני משפחה – אך נדחו. הם ערערו על לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את עתירתם. השניים לא אמרו נואש (וזה מבורך!) והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שקיבל את עמדתם ברוב דעות של 2 מתוך 3 שופטים (בע"מ 48399-09-24 מיום 23.3.26).
 

המעבר ממצב משפטי של ידועים בציבור למצב משפטי שהוא סטטוס כנשואים הוא לא רק מסיבה באולם עם צ'קים ובורקסים; זה מעבר קריטי בין שני משטרי רכוש מנוגדים. על ידועים בציבור עשויה לחול חזקת השיתוף – הסדר גמיש הנלמד מאורח החיים המשותף. לעומת זאת, על בני זוג נשואים חל חוק יחסי ממון, הקובע מנגנון שונה של הסדר איזון משאבים דחוי, הכולל הוראות ברורות על מועד תחילת השיתוף, סיום השיתוף ומה נכלל בגדרי השיתוף. מדובר בשני עולמות משפטיים שונים לחלוטין.
 

על אף זאת, בית המשפט העליון בחר בגישה אחרת. בדעת הרוב (כב' השופטים דפנה ברק-ארז ויחיאל כשר) נקבע כי ניתן לאשר כבר בשלב הידועים בציבור הסכם אחד כולל, שיחול גם בעת נישואין, כאשר בית המשפט פועל למעשה בשני "מישורים": אישור ההסכם במצב המשפטי הקיים כידועים-בציבור, ומתן תוקף עתידי להסדרים שיחולו אם וכאשר יתקיימו נישואין. ההצדקה לכך הייתה הרצון להגביר ודאות ולמנוע מצבים של לחץ או "סחיטה" ערב הנישואין. העליון החליט שבית המשפט יכול לחבוש שני כובעים בו-זמנית. מדובר באבסורד משפטי שמייצר אשליה של ודאות.

כשמאשרים לצד החזק כלכלית 'לנעול' את הצד השני להסכם עוד ב'ירח הדבש' של תחילת הקשר, כשהם חברים להבדיל מזוג נשוי, מדובר במיסוד של אי-הודאות ומתן גושפנקה להסכם משמעותי במצב רגשי ותודעתי שונה לחלוטין.
 

אלא שכאן מתעוררת הבעיה המרכזית. הניסיון המצטבר בדיני משפחה ושיתוף רכושי זוגי מלמד כי ההקשר שבו נחתם הסכם בתחילת קשר שונה מהותית מן ההקשר שבו בני זוג עומדים בפני נישואין. רמת המחויבות, הלחצים והשלכות הוויתור על זכויות רכושיות אינן זהות. כאשר מאפשרים לאחד הצדדים לקבע מראש הסדרים שיחולו גם בעת נישואין, נמנעת מן הצד האחר האפשרות לבחון מחדש את ההסכמות ברגע הקריטי של מעבר ממצב של חברות, זוגיות או "נסיון" של הקשר אל עבר הסטטוס המחייב של נשואים. לא בכדי קבע המחוקק, ובצדק, שלאחר נישואים יש לאשר הסכם ממון בהתייצבות לפני בית המשפט לענייני משפחה ולפני כן ניתן להסתפק "רק" באישור נוטריוני.
 

במובן זה, ההלכה החדשה אינה מונעת סחטנות – אלא עלולה דווקא להנציח אותה. היא שוללת את נקודת העצירה שבה ניתן היה לבחון מחדש את ההסכם, ומעבירה את מרכז הכובד לרגע מוקדם בהרבה, שבו פערי הכוחות בין הצדדים עלולים להיות חדים יותר ופחות מודעים.
 

דעת המיעוט של כב' השופט דוד מינץ שיקפה היטב את הקושי הזה. עמדה זו משכנעת במיוחד, משום שלא ניתן לאשר מראש הסדר המתייחס למשטר משפטי שטרם חל על הצדדים. ערבוב בין ההסדרים – זה של ידועים בציבור וזה של בני זוג נשואים – אינו מתיישב עם מבנה הדין הקיים. עמדה זו משקפת גם היגיון מעשי: אם הדין משתנה עם הנישואין, גם נקודת הבדיקה צריכה להתרחש במעבר עצמו, ולא שנים קודם לכן. השופט מינץ הבין את מה שכל עורך דין משפחה בשטח יודע - אי אפשר לאשר החרגה ממשטר שלא חל עליכם בכלל.
 

ייתכן שההלכה החדשה תיראה כפתרון נוח ויעיל במישור הפרוצדורלי. אך במישור המהותי, היא מעוררת שאלות כבדות משקל באשר לאיזון בין ודאות משפטית לבין הגנה על הצדדים – ובעיקר על הצד החלש – ולכן, הלכה זו לא רק שאינה פותרת את הבעיה שלשמה נועדה – אלא עלולה רק להחריף אותה. בעולם של דיני משפחה מכלילים, כאשר רוב מוחלט של התאים המשפחתיים הקיימים הם משפחות "בנות זמננו" להבדיל מזוגות קלאסיים של אבא אבא וילדים מפרק א' – אנחנו, עוה"ד בתחום והשופטים והשופטות בערכאה הדיונית, מבינים שכל משפחה היא עולם.

הסכמי 'שגר ושכח' כאלה מתעלמים מהדינמיקה המשתנה של זוגות ידב"ץ, להט"ב, פסולי חיתון וזוגות שבחרו בחיים משותפים או הורות בתצורות שונות ושיקולים רבים שעדיין לא הגיעו לבית המשפט העליון בירושלים – אך נמצאים כאן למטה, ב"חיים עצמם" בכל רחבי מדינת ישראל. אל תסמכו על קיצורי דרך. וודאו שההסכם שלכם נבחן בצמתים הקריטיים של החיים, לא בייצור תעשייתי של יעילות שיפוטית.
 

הכותב, עו"ד ונוטריון ארתור שני, מייסד ובעלים של חברת עו"ד בתחום המשפחה והרכוש המשפחתי