ווליד ג'ונבלאט מהנדס את המזרח התיכון החדש

 

ראיית ווליד ג'ונבלאט לאסטרטגית הנדסת המזרח התיכון החדש

 ווליד ג'ונבלאט, המנהיג הדרוזי הלבנוני, מנהל באפריל 2026 משחק שחמט רב-ממדי שבו הוא שוזר אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודתיים לכדי תוכנית אחת גרנדיוזית: 
הפיכת העדה הדרוזית לציר המרכזי של היציבות בין ביירות, דמשק, ריאד וירושלים.

 

ציר דמשק-אנקרה: הברית הטקטית כשלב מעבר, ביקורו של ג'ונבלאט בדמשק ב-25 באפריל 2026 והפגישה עם הנשיא הסורי החדש, אחמד א-שרע,  ג'ונבלאט זיהה כי עתיד לבנון תלוי ביציבותה של סוריה החדשה הנתמכת על ידי טורקיה. הוא ניצל את ארדואן כדי לבודד את חיזבאללה כגורם זר, תוך שהוא משתמש בנשיא א-שרע כדי לאכוף ריבונות סורית חדשה על הר הדרוזים (א-סווידא). אך כפי שמתברר, זו הייתה רק תחנת ביניים.

 

עדכון הסכם טאיף: מפירוק מיליציות לשביתת נשק, ג'ונבלאט ביצע מהלך נועז של "מכירה" או עדכון יסודי של הסכם טאיף מ-1989. הוא השתמש בעקרונותיו כדי לכפות את פירוק חיזבאללה מנשקו, אך הוסיף נדבך חיצוני דרמטי: חזרה להסכם שביתת הנשק מ-1949 עם ישראל. בכך הוא "מוכר" את טאיף הישן תמורת סדר יום ריבוני שבו הצבא הלבנוני הוא הכוח החמוש היחיד, מה שמעניק לישראל שקט ביטחוני מבלי להיגרר לנורמליזציה חפוזה שהייתה פוגעת בלגיטימיות שלו בעולם הערבי.

 

"המהלך המנצח": שריפת גשרים וחסות סעודית, לב האסטרטגיה של ג'ונבלאט נחשף כעת: הוא נערך לרגע שבו "ישרוף" את בעלי בריתו הנוכחיים הנשיא א-שרע וארדואן לטובת ברית עוצמתית בהרבה:
הציר הכלכלי הישראלי דרוזי: ג'ונבלאט שואף לבנות מסדרון כלכלי המחבר את נמל חיפה דרך דרום לבנון וא-סווידא אל ירדן והמפרץ. זהו שלום של תשתיות, שבו טכנולוגיה ואנרגיה ישראלית הופכות את האזורים הדרוזיים ל"סינגפור של המזרח התיכון".

 

ההכתרה של סעודיה: ג'ונבלאט התנה את המהלך המדיני מול ישראל בהובלה סעודית. על ידי העלאת ריאד למעמד מנהיגת האיסלאם הסוני, הוא מעניק לעצמו "הכשר" דתי ומדיני. המהלך הזה מחליש את השפעת טורקיה ואיראן ומבטיח לדרוזים הגנה כלכלית בחסות "חזון 2030" של מוחמד בן סלמאן.

 

המודל העתידי: אוטונומיה כלכלית דרוזית, השלב המכריע בתוכניתו של ג'ונבלאט הוא יצירת אוטונומיה כלכלית דרוזית בחסות סעודית-אמריקאית, תוך איחוד האחריות והביטחון הישראלי "מאחורי הקלעים". המהלך הזה נועד לסגור סופית את הדלת בפני השפעות זרות. לשם מימושו, קיימות שלוש אופציות בינלאומיות:

 

א. אופציית האוטונומיה הדה-פקטו: יצירת "אזור סחר חופשי" דרוזי המתנהל כישות ריבונית כלכלית מבלי להכריז על עצמאות פוליטית.

 

ב. אופציית הפרוטוקול הבינלאומי: עיגון מעמד הדרוזים בהסכמי שלום רחבים (כמו הרחבת הסכמי אברהם לסעודיה ולבנון) בערבות האו"ם.

 

ג. אופציית "ציר הצללים": הסדר שקט ובלתי רשמי שבו ג'ונבלאט שומר על חזות ערבית-לבנונית, אך בפועל האזור מחובר תשתיתית לישראל ופיננסית לסעודיה.

 

ווליד ג'ונבלאט אינו רק מנהיג עדה; הוא האדם ש"מושך בחוטים" של המזרח התיכון החדש. בשיטת ה"ריפלקס הפוך", הוא רותם את העוצמה הישראלית והמימון הסעודי כדי לבנות פדרציה של אינטרסים שסיימה את עידן המיליציות והחזירה את הדרוזים למרכז הבמה כגורם המייצב והמשגשג ביותר באזור.

 

הוא לא רק מוביל לשלום הוא כופה אותו דרך כלכלה, ביטחון ובריתות היסטוריות חדשות שסוגרות את הדלת בפני איראן וטורקיה כאחד.