"ביטול ההתיישנות על עבירות מין"

 

יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן: "על אף שהמלאכה כבדה ומורכבת נעשה אותה בקצב ראוי על מנת להגיע להסכמות ולחוקק את החוק".

 

 

 

 

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ח"כ פנינה תמנו שטה: שיתוף הפעולה בנושא בין הקואליציה לאופוזיציה הוא סמל לכך שאנחנו מסוגלים להתעלות על המחלוקות לקידום דברים שהם לשם שמים".

 

 

 
קולו של ח"כ ארז מלול (ש"ס) נשבר בעת ששיתף כי הוא מכיר מקרוב משפחה המתמודדת עם פגיעה: הכאב העצום של הנפגע והמשפחה לא נגמר כל החיים, כשהפושע הרשע מסתובב לו חופשי. אני שמח שמציפים את הנושא ולא מתביישים בו. יש לעזור כמה שאפשר מבחינת המחוקק.

 

 

 
ח"כ מטי הרכבי צרפתי (יש עתיד): "המשהו הקטן מאוד שאני סוחבת איתי כל החיים שלי, בטל ב-60, שבחרתי לא לשתף, הוא כאין וכאפס לעומת מה שחוויתם, אם אני סוחבת איתי יום יום את מה שמתגמד לעומתכם, אנחנו כחברה מצווים לבטל את העוולה הזו".

 

 

 
הוועדה המשותפת של ועדת החוקה והוועדה לקידום מעמד האישה לדיון בהצ"ח לביטול ההתיישנות בעבירות מין, החלה היום (ג') להכין לקריאה ראשונה את הצעות החוק שנועדו לקבוע שבעבירות מין שנעברו באדם שהוא קטין ובעבירות מין מסוימות שבוצעו בנסיבות מחמירות אין התיישנות. בדיון הפתיחה שיתפו נפגעות ונפגעים ואף חברי כנסת מכהנים ולשעבר את סיפוריהם האישיים.

 

 

הצעות החוק בהן דנה הוועדה: 
 

 

1. הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023, שיזמו הח"כים אפרת רייטן, חילי טרופר, מירב כהן, קארין אלהרר, אלמוג כהן, לימור סון הר-מלך.
 

 

2. הצעת חוק העונשין (תיקון - הארכת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים) התשפ"ג-2022, שיזם ח"כ אליהו רביבו.
 ​
 

 

יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית): "קשה להפריז בחשיבות הנושא ואני מודה לחברתי יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה על דחיפת הנושא שראוי לשתף בו פעולה. עלינו להיות מתואמים עם הצ"ח הממשלתית כפי שהחליטה ועדת השרים ולכן עלינו להמשיך בחקיקה תחת ההסכמות, אך חשוב לקדם את הדיון כבר עכשיו". 
 
 

 

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ פנינה תמנו שטה "זו אולי הוועדה המשותפת הראשונה לקואליציה ואופוזיציה מאז הקמת הכנסת הזו, וזה רק סמלי בנושא העוסק בדיני נפשות, דבר המעיד על כך שבנושאים כאלו אנחנו מסוגלים להתעלות על המחלוקות לקידום דברים שהם לשם שמים. עד לפני מספר דקות עשינו מאמצים להגיע להסכמות באתגרים של הצ"ח ואני מברכת את חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה, אני רואה את הילה צור עם אומץ הלב והמסע שעברת, הבית הזה הוא הבית של העם, ובסוף זה שאת כאן יחד עם נפגעים אחרים ועם חברי הכנסת, זו הדרך לקדם את הדברים למען הילדים שלנו, האחים שלנו ונשות ישראל. כולי תקווה שנעשה את הדיונים בצורה מהותית אבל גם מהירה. חשוב לציין את חברי הכנסת רייטן ורביבו שעשו מאמצים כבירים מתוך מטרה אמיתית של הצלת נפשות".  
 
 

 

 

ח"כ אפרת רייטן (העבודה): "אני רוצה לברך את הילה, את מאיה ואת אמא של תמר שהגיעו לדיון- אתן ההשראה שלנו אתן אמיצות ופורצות דרך מביאות לנו את הכוחות לצאת נגד המערכות והתקשורת ולהילחם עבור תיקון עוול, עבור תיקון עולם. אנחנו משמשות לכן רק פה. נעשה את המאמצים לתת לכן למסגר לנו את הצעדים שנצעד פה כדי שניתן יהיה לבטל לתמיד את ההתיישנות על עבירות המין. רואים בארה"ב, בריטניה, דר"אפ ניו-זילנד ועוד- לא נהיה המדינה היחידה שאפשר יהיה בה לבטל את ההתיישנות. לא מדובר רק בערכים והשקפת עולם אלא יש גם נתונים ועובדות. ננסה להילחם בשתי ה חזיתות גם במקום הערכי המוסרי לתיקון עולם וגם מהמקום של נתונים, כשלא מדובר על כך שזה נותן פתח לתלונות שווא וגם לתת מקום לאמצעים הטכנולוגיים שהתפתחו לסייע למצות את הדין. זה חוק היסטורי ועכשיו הוא לפתח שני יו"רי הוועדות. גם שר המשפטים מבין שיהיה פער בין התזכיר שהוגש לציבור והוא שונה מהצ"ח שהגשנו, וזה לא יהיה רק תוספת 5 שנים כמו שהוגש בתזכיר אלא יבטא את השינוי בתפיסה".
 
 

 

הילה צור שסיפורה נחשף בתכנית 'המקור': "אני מבקשת להודות לח"כים שנרתמו לביטול חוק ההתיישנות. סיפור חיי נחשף בסרטה של ענת גורן לפני כמה חודשים. מגיל 4 עד 18 עברתי אינספור אונסים בבית הוריי ע"י אחי הביולוגי הגדול ממני ב-10 שנים, הטייס, הקצין, הרופא ד"ר עופר גל. כשהייתי קטנה עברתי למיטת הוריי על מנת להציל עצמי. בשלב מסוים לא הרשו לי לעבור, עשיתי הכל כדי להישאר ערה ולנסות להציל עצמי אך לצערי ברוב המקרים לא הצלחתי להישאר ערה והוא היה מגיע מספר פעמים בשבוע ואונס אותי. אני הייתי נשארת קפואה ומנסה לנתק עצמי ומתפללת שילך שאוכל לחזור לישון קצת לפני ביה"ס. כל הסימנים היו שם אבל אף אחד לא עצר את הזוועה. בגיל 19 הצלחתי לראשונה לעצור אותו. כשסיפרתי להוריי ואחיי בגיל 20, כבר אז רציתי להתלונן שייענש וייכנס לכלא על הרס חיי, הם עשו הכל מלבד לתמוך בדרך זו ולעשות צדק ולא יכולתי לעמוד מולם. לאחר שסיפרתי אמי אמרה שהיא לא ישנה בגלל הסיוטים ואבי דאג לומר לי שאימי עלולה להתאבד או להשתגע אם אתלונן והמשפחה תיהרס. הייתי חלשה ותלויה בהם ואהבתי אותם, חשבתי שהם חלק מהקורבנות ולא רציתי לפגוע בהם. כשהסכימו להגלות אותו לצמיתות, הסכמתי לשתוק ולשמור את הזוועות"

 

 

"השנים עברו וכביכול המשכתי בחיי אבל השפעת הפגיעה הנוראית לא פוחתת ולא נעלמת ומהווה חלק מכל תחום בחיי. סמוך למותו של אבי, גיליתי שמשפחתי שעבורה הקרבתי עצמי ושתקתי בגדה בי ואזרתי כוח לדרוש את הביטחון והצדק וזה לא היה קל. 3 שנים בהן נאלצתי לעמוד לבדי מול ההתנגדות של אימי ואחיי. כל זאת היה נמנע ממני לולא ההתיישנות. כשסופסוף עמדו לי כוחותיי לפעול, חוק ההתיישנות לא נתן לי להגיש תלונה ולשקם חיי. עופר האנס עשה שימוש ציני ואכזרי בחוק, על אף שמעולם לא הכחיש מעשיו. הוא עבר לגור סמוך אליי מיד עם תחילת תוקף ההתיישנות, הוא במגע עם מטופלים ואינו נדרש לתת את הדין על מעשיו ובכך ממשיך לפגוע בי,.

 

 

"הוא ביקש את הגנת בימ"ש בטענה של התיישנות ואני בטוחה שלא לכך התכוון המחוקק. מאז השידור אני מרגישה שהיחס לנושא השתנה ויש הרבה פניות של מי שאזרו כוח לדווח. מעשי אונס וניצול מיני במשפחה מתרחשים בכל מקום, גם במשפחות נורמטיביות למראית עין ולכל נפגע צריכה להיות שמורה הזכות להתלונן תמיד במועד בו יבשילו הכוחות בו יוכלו לקום ולתבוע את דמם. היכולת לקום מהתופת לאזור כוחות ולעמוד מול התוקף והמשפחה לוקחת לעיתים עשרות שנים אם בכלל. יש חשיבות עצומה שסופסוף הנפגעים ידעו שהחוק לצדם והמדינה תעשה הכל כדי להגן עליהם". 

 

 

 
קולו של ח"כ ארז מלול (ש"ס) נשבר בעת ששיתף כי הוא מכיר מקרוב משפחה המתמודדת עם פגיעה: "סליחה שאני מתרגש, הנושא הזה חוצה קואליציה ואופוזיציה, אבל גם חוזה מגזרים. לא משנה אם האדם חילוני או דתי, יהודי או ערבי. אני מכיר משפחה מקרוב שמתמודדת עם מצב כזה וכמה שמכירים יותר את המשפחה הכאב מתגבר, כשרואים מקרוב איך מתמודדים עם הדבר הזה זה כאב עצום לכל המשפחה והאחים כשהפושע, הרשע מסתובב חופשי. הכאב של הנפגע והמשפחה, אין דבר כזה שזה נגמר, זה מונח לכל החיים ואני שמח שמציפים את הנושא ולא מתביישים בו. אני מברך את מציעות החוק ויש לעזור כמה שאפשר ל מבחינת המחוקק לדברים הללו, לא רק מבחינת חוקים אלא גם עם תקציבים למשפחות, שוחחתי גם עם השרים מרגי ובן צור שיתנו דגש חזק על הנושא".

 

 

 
כרמלה קול אמא של תמר שנפגעה: אני עומדת בפניכם היום ומדברת בשם בתי תמר כי היא לא יכולה לדבר וקוראת את דבריה: "מגיל 7 עד 11 נאנסתי ע"י דודי אחיה של אמי שהיה נער בן 17. אני בת 47 וכל יום נושרת חתיכה מבשרי, כל יום הוא מלחמת הישרדות להצליח להישאר נורמאלית. אני נחשבת נס כי בעוד רוב הנשים שעברו תקיפה מינית מורכבת כמוני נופלות למעגל סמים והזנות, אני שברתי את הסטטיסטיקה- הייתי תלמידה מצטיינת, התגייסתי ליחידה מובחרת, נישאתי ואני מנהלת קריירה מוצלחת. לא פעם שמעתי את המשפט "לא רואים עלייך" אך הם לא קרואים את הגוף המדמם פנימה מול תחושת ביטול ערך. אח"כ מגיעה התהייה "למה לא דיברת" ויש הרבה סיבות- ראשונה היא הבושה. אני מרגישה יום יום את הזוהמה שהושלכה עליי ואת הקולות המאשימים אותי. השניה היא המשפחה- איך יאמינו שהאדם הזה עשה את מעשה הזוועה בגופי ונשמתי. איך אפרק את המשפחה? והסיבה האחרונה היא שחששתי משך שנים להיכנס למשבצת הנאנסת, לא רציתי רחמים. לוקח זמן לעכל, הרבה שנים של הדחה וסיפור לעצמי שהטראומה לא תנהל אותי. האונס הממושך הוא השואה הפרטית שלי ומלחמת הקיום שלי. כפי שמעולם לא יישאל שורד שואה למה דיבר בזמן כזה או אחר, הוא דיבר בדיוק בזמן בו הצליח להוציא את המילים החוצה. גם היום בגיל 47 חקוקה בי התמונה שאני ילדה קטנה שכובה במקלט מעופש ותת אדם גדול ממני מבצע בי בכוח מעשים מפלצתיים משל הייתי בובת סמרטוטים. בעוד אני נאבקת כדי לחיות, תת האדם שפגע בי מנהל חיים ראוותניים ומוצלחים כאשר אותי השאיר לדמם מאחור במקלט עד יומי האחרו".

 

 

"המפלצת מהמקלט ביצעה בי רצח, רצח נפש של ילדה בת 7 שלעולם לא אוכל להחזיר לחיים. לכן, מגיע לי ולכל מי שנפגע לראות את הצדק נעשה. בתיקון החוק תעשו איתנו מעט מהצדק. החוק יעביר מסר חד משמעי לכל תתי האדם שממשיכים לפגוע- גם אם יחלפו שנים לא תצאו ממעשיכם בלי שתשלמו עליהם. כאן חברי הוועדה זו המשימה שלכם לעשות את עבודתכם ולהיות שליחנו הנאמנים".

 

 

 
ח"כ מירב כהן (יש עתיד): "היום בו הבנתי את העוול האדיר בו החוק מנוצל לרעה היה כשפגשתי בסיור במרכז הסיוע בחורה בשם אריאנה שהשכן שלה אנס אותה כילדה בעקביות שנים רבות, היו את כל הסימנים ואף אחד לא יכל לעזור לה. אין רלוונטיות לשאלה אם מדובר בשכן או אח, למה במקרה כזה מקשים? אריאנה בכלל לא זכרה את זה שנים רבות- הגוף שלה הדחיק את זה שנים רבות וזה עולה בקנה אחד עם הסטטיסטיקה לפיה 58% מהילדים מתלוננים לאחר 10 שנים. גם שורדי שואה יספרו שהם לא זוכרים כלום, הנפש הגנה עליהם. זה עוול אדיר ופשע שעד שאישה או גבר אוזרים אומץ להתלונן סוגרים בפניהם את הדלת. שלא יספרו שיש פה משהו לא אחראי. ישראל תהיה יותר מחמירה ביחס לילדים שנפגעו מעבירות מין? בארה"ב יש 8 מדינות בהן אין כלל התיישנות וישראל נמצאת ברף המחמיר של ההתיישנות וזו תעודת עניות. הבטחתי לאריאנה שאעשה כל מה שאני יכולה וחוסר היציבות הפוליטית לא איפשר זאת, אני מתביישת שלא הצלחנו לחוקק זאת קודם והלוואי שנשתף פעולה ונביא צדק לנפגעים".

 

 

 
יובל ניר, חשף את סיפורו לראשונה בפני חברי הוועדה: "אני בן 44 גרוש + שניים. נפגעתי ע"י אחי בגיל 7 עד 16-15, פגיעה ממושכת ואכזרית שהתרחשה בלילות כשהיה נועל את החדר. עם הזמן בתור ילד קטן העמדתי פני ישן  מת, ידעתי שזה עומד לקרות ונתתי לו לעשות מה שעשה. זה נמשך עד שעזב את הבית. בתור ילד הייתי ילד שתקן שלא מדבר לא בביה"ס או בתור נער. הדחקתי את הכל. הגוף המוח, ההדחקה הצילה אותי כך שיכולתי להמשיך הלאה. התגייסתי לקרבי והמשכתי את חיי בהדחקה. בגיל 29 בעקבות כתבה שקראתי, הכל צף לי. הכתבה הייתה דומה לחיים שלי ומאותו רגע השתנו לי החיים ומאז אני חי את זה יום יום עם עצמי. המשכתי עם השתיקה עד שהתקשרתי למרכז הסיוע ודיברתי איתן והם הפנו אותי למטפלת. מאז ועד היום 15 שנים אני עם פסיכולוגיים ועדיין יש חרדות ודכאונות, פחדים. אח שלי שאנס אותי מאותו רגע שזה צף אצלי ניתקתי איתו קשר. הוא המשיך בחייו, יש לו אישה וילדים ולא התעמתתי איתו. אחרי שנים של טיפולים ושראיתי את התכנית של הילה הלכתי שוב למרכז הסיוע לראות מה אני יכול לעשות ואמרו שיש התיישנות ושאני לא יכול לתבוע. אני מתמודד עם עצמי ומנסה להמשיך לשרוד".

 

 

 
ח"כ תמנו שטה הגיבה לדבריו: "ממש לא מובן מאליו לבוא לפה ולחשוף את מה שעברץ פעם ראשונה וחשוב לי לומר שאתה לא לבד, אנחנו כאן. תודה על אומץ הלב. דיברת על הכתבה שהייתה טריגר ואני בטוחה שעבור לא מעט אנשים שרואים אותך, בוודאי בנים, תהיה חבל ההצלה שלהם".
 
 

 

 

ח"כ שרון ניר (ישראל ביתנו): הסיפורים שלכם הם מנוף לטפל ולחוקק. לפגיעה מינית אין שעון עצר. הי נמצאת שם ומתעוררת כשהיא רוצה. זכיתי להיות יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר ולראשונה נחשפתי לסיפורים מאוד קשים, ללא שיוך סוציו אקונומי כזה או אחר, שמצריכים טיפול נוקב בעיקר נפשי. חלק מהטיפול הוא היכולת להתלונן ולבוא חשבון עם הפוגע. ברגע שאנחנו כחברה מבינים זאת ולא שמים סטופר, נהיה במקום בו יינתן מקום ראוי לטיפול בפגיעה המינית. אתם מחוללי השינוי בזכות השיתוף האמיץ שלכם".
 
 

 

מאיה בן חיים שיתפה בסיפורה: "אני שורדת גילוי עריות. מגיל 12-6 עברתי אונס ומעשים מגונים ע"י אבי, וכך גם אחותי. אימי ידעה ושיתפה פעולה עם כל ההתעללויות עברתי בבית. בגיל 6 איבדתי הכל, לא רציתי להמשיך את החיים שהתנהלו בפחד וחשש- לחזור מביה"ס ולחפש את הרכב שלו, להתפלל לחברה שתבוא אליי כי בחיים שגדלתי המקום המסוכן היה הבית שלי. איבדתי את האמון בחיים, בהורים ובעולם, שנים הוא ריסק את הנפש שלי, הסתובבתי ללא הגנה ועם רצון למות. האימה והניתוק היו חלק בלתי נפרד מחיי. שלטו בנו באמצעות פחד שלימד אותנו לשתוק להתבייש ולקחת אשמה עלינו. בגיל 13 בפעם הראשונה התנגדתי ומאז הוא לא נגע בי אבל נולדה ההדחקה ולכן יכולתי לחיות כאילו חיים רגילים- התחתנתי, ילדתי 3 ילדים וחשבתי שהכל יעבור אם אשתוק אבל טראומה לא עובדת ככה. הטריגר שלי היה כשבתי הגיעה לגיל 6 שבו מתתי פעם ראשונה, איבדתי את עצמי והבנתי שבשתיקה שלי הוא יפגע בבנות שלי. אני ואחותי החלטנו להגיש תלונה במשטרה. באותו יום עצרו את הורי והם הודו ברוב המעשים המיוחסים להם. בזמן שהמתנו להגשת כתב האישום הודיעו שהחוקים מגנים עליו ושוב אין דבר שיגן עליי כי חיכיתי יותר מדי זמן. המוח האנושי מפתח מנגנוני הגנה כדי לשמור על השפיות. איך אפשר לומר לאדם מתי הוא מספיק חזק לצאת נגד הוריו. אונס= רצח, הוא רצח את הנפש שלי והוא מסתובב חופשי, הוא יכול להיות רופא, שוטר או איש קבע או נהג מונית כמו אבא שלי שיכול להמשיך ולפגוע ללא אות קין. אני מתחננת לצדק ומבקשת שפעם אחת בחיים תקשיבו לנו ותעזרו לנו להרגיש פחות מבוישים".
 
 

 

 

ח"כ טלי גוטליב (הליכוד): עלינו לשמוע את כל הקולות כדי להביא את הנושא למקום הנכון. לקבוע גיל 50 להתיישנות זה מגוחך. או שמבטלים כליל את ההתיישנות, כי מה משנה 50 או 51, לכן או הכל או לדייק את ההבחנה אם זה בתוך המשפחה או לא, כי קורבן הוא קורבן בין אם זה גילוי עריות או בפגיעה אחרת, זו פגיעה איומה בין כה ואנחנו לא בתחרות פגיעה. אם הרעיון הוא התיישנות בגיל 28 + 15 הקבועות בחוק זה צריך להיות גורף. השאלה אם מדברים במשהו מהותי או דיוני שאז קל מאוד להתערב. אם זה משהו מהותי, זה יושב על הקושי להכריע, לא אם אלו דברי אמת, אלא שיש מאמרים שלמים וצריך להביא לכאן שופטים ופסיכולוגיים, לא צריך להגיע למצב בו מבטלים התיישנות ומקשים על הכרעה במקרה ספציפי. צריך שיאמרו אנשי המקצוע שקשה הכריע ככל שעוברות השנים,.

 

 

 

"הפתרון לדעתי הוא קודם כל לבטל התיישנות בדין האזרחי ואז תהיה אפשרות לתבוע. באזרחי בשונה מפלילי אין כלל שלא מחוקקים חוק למפרע כי אינטרס ההסתמכות הוא שאדם יידע שלא צריך לשמור את הראיות. לתביעה יש משמעות, לקביעה שיפוטית יש משמעות, לפשרה יש משמעות, יש הבדל בין לקבוע שאת נפגעת בתביעה אזרחית אז לא צריך לקבוע את ההיקף, לעומת משפט פלילי שצריך להוכיח עובדות ברמה מסוימת. בעיניי אם אדם ביצע עבירה צריך להעמידו לדין ולתת לו את הכלים להגן על עצמו ולכן אין סיבה לתעדוף הגנתי בעניין הזה,.

 

 

"אין שאלה בכלל שזה זוועת הזוועות ושזה הורס חיים אבל השאלה איך אנחנו נותנים לכם את יומכם, איך מדייקים את החקיקה כך שניתן יהיה לתת מענה גם בחלוף שנים ואיך מאפשרים תביעה אזרחית שהיא פתרון קסם. גם הסנגור הטוב ביותר לא יכול לנצח את האמת ואי אפשר לקחת מהילה את הסיפור שלה אבל תזכרו שזו חקיקה מורכבת של דיני עונשין והדין הפלילי ונצטרך להיות סובלניים כדי להגיע להחלטה מושכלת. את הנחיית פרקליט המדינה צריך לשנות כדי שייגבו את הגרסה גם אם יש התיישנות. צריך לגבות עדות".

 

 

עו"ד אילת רזין בית אור, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה: "כעו"ד פלילית, שניהלה תיקים משך שנים, יש מעט עוולות בחוק הפלילי כמו ההתיישנות, הפג תוקף לפגיעה המינית. יש אמירה משמעותית בתזכיר החוק הממשלתי מכירים בעוול הזה. לפני 5 שנים ישבתי פה עם עליזה שעברה פגיעה מינית ע"י אביה ואין מוסד שלא עברה בו. בשל יעוץ משפטי לקוי היא הגיעה לתחנת המשטרה חצי שנה לאחר ההתיישנות שלה וזה תיק שאם היו עוברים בכל המוסדות בהן עברה בילדותה היה אפשר לגבש תיק פלילי. למעלה מ-80% מהתיקים בעבירות מין נסגרים, יש לנפגעים מספיק חסמים והמינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא להסיר את החסם השרירותי של התיישנות". 

 

 

 
ח"כ מטי הרכבי צרפתי (יש עתיד): "אני קוראת לוועדות המשותפות לנקות את המורכבות הלא עניינית. מדובר בתיקון עוולה שאנחנו מחויבים לו ברמה המוסרית ערכית. כל אחת סוחבת איתה משהו, המשהו הקטן מאוד שאני סוחבת איתי כל החיים שלי, באמת כלום, בטל ב-60 שבחרתי לא לשתף, הוא כאין וכאפס לעומת מה שחוויתם, אם אני סוחבת איתי יום יום את מה שמתגמד לעומתכם, אנחנו כחברה מצווים לבטל את העוולה הזו. בחודשים האחרונים אנחנו עוברים תקופה סוערת פוליטית והבוקר חזרה לי האופטימיות על התפקיד שלנו בבית הזה אז תודה גם על זה שהערתם אותי מכל הטירוף של החודשים הללו, לשם מה אנחנו נמצאים כאן ובאמת מצווים ומחויבים".

 

 

 
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: "יכולות לעבור המון שנים עד שנפגעת או נפגע יוכלו לאסוף את עצמם ולדבר. אבל במשפט נקבע גבול שרירותי, שאומר להם 'סורי, עבר הזמן'. כאילו זאת גבינת הקוטג' שהוצאנו מהמקרר וראינו שהיא פגת תוקף, ואפשר לזרוק אותה. את הכאב של פגיעה מינית אי אפשר לזרוק. הוא לא פג תוקף. החוק הזה לא מתאים למדינה מתוקנת.  יש פה עניין של לוחות זמנים. בכל יום שעובר, עוד פגיעה מתיישנת. אי אפשר לחכות".

 

 

 
ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד): "אין צורך במשפטנים ופסיכולוגים, העברתי קרוב ל-20 חוקים ופה מדובר על חוק פשוט וקל, יש משפט משווה ולא המצאנו את הגלגל. צריכים לשבת אנשי המקצוע של משרדי הממשלה, ארגוני החברה האזרחית, הנפגעים וחברי הכנסת ולהגיע למתווה".

 

 

"הפוגעים תמיד ימשיכו בחייהם, בעבודתם. אין סימטריה, תראו את הרביעייה שהורשעה באונס של יעל גרימברג ז"ל, איפה הם ואיפה היא. יש אחת שרצחו לה את החיים ויש מי שממשיך בחייו. אין "יומו בבימ"ש". הגעתי למקלט לנפגעות אלימות ופגשתי אם ובת ששתיהן במקלט מאותה סיבה. זה מעגל שהן משלמות והילדים משלמים. לבי אתכם על שקמתם מהעפר הזה והקמתם משפחות. אעשה הכל לקדם את החוק הזה כרכזת האופוזיציה, ואני ממש מקווה שתעבדו יחד ותביאו חוק טוב".

 

 

 
ח"כל יפעת קריב חשפה אף היא פגיעה במשפחתה: אני פה כבת משפחה למישהי שעברה התעללות קשה בילדותה. היא בת 70 ולא מוכנה לדבר על זה. זה משפיע על בני המשפחה דורות קדימה. אני פעם ראשונה מעזה לומר שאני בת משפחה למי שעברה גילוי עריות נוראי. אולי זו הסיבה שהגעתי להיות חברת כנסת. הסיפור הזה גרם לנו לעבור דירות ולברוח ממקום למקום, להסתתר, לחפש הגנות ולחיות בשקרים. לפני 10 שנים בהיותי חברת כנסת הגשנו את הצעת החוק הזו, ואני מבקשת שלא תשבו 10 שנים נוספות על החקיקה הזו. זו הזדמנות חד פעמית. הבקשה היחידה שלי היא שאנס יידע כל חייו שיום אחד הנפגעים יכולים להתלונן ושמערכת המשפט ונציגי הציבור עומדים לזכות המתלונן. תגנו על הילדים והילדות שלנו ועל הילדים שלהם ועל כל מעגלי המשפחה". 
 
 

 

 

היו"ר ח"כ רוטמן: "המהלך מקודם יד ביד עם הממשלה כולל התזכיר שכבר הופץ להערות הציבור. בעז"ה נקדם את הנושא החשוב הזה ונצלול לפרטים. גם בהצ"ח הפרטיות יש הרבה סוגיות ומגוון מקרים ולמרות שזו מלאכה כבדה ומורכבת נעשה אותה בקצב ראוי על מנת להגיע להסכמות ולחוקק את החוק".