עתירה לבג"ץ שיכלה לסדר את הכפרים הדרוזים

עתירה לבג"ץ משנת 1991 (מס' 1793/91 ) שיכלה להבטיח שוויון מלא ליישובים הדרוזיים, מעל שלושה עשורים עברו מאז, אבל נדמה שעולם כמנהגו נוהג.

מסמכי ארכיון שנמצאים במשרדי עורך דין זכי כמאל מעידים על התנהלות לקויה מצד ראשי הרשויות הדרוזיות, שלא השתמשו בפסק דין חשוב ומשמעותי של השופטים, הנשיא דאז מאיר שמגר ז"ל, מנחם אלון ז"ל, אהרון ברק יבדל לחיים ארוכים.

מחאה גדולה בקרב העדה הדרוזית והחברה הערבית, עקב אי קיום החלטות ממשלה במיוחד כאלה הבאות להבטיח שוויון, מלא לפי החלטות הממשלה, כולל צעדי מחאה של ראשי הרשויות המקומיות, מחאה ציבורית, ואז פנייה למפלט האחרון של המיעוטים במדינה, בית המשפט הגבוה לצדק, בבקשה להוציא צווים מחייבים, לפיהם הממשלה תקיים את ההסכמים כרוחם וכלשונם.

אבל איזה פלא, רגע לפני ההגעה לנחלה, חלק מראשי הרשויות נרתעים, נסוגים ומסכימים לפתרונות ביניים, תוך חתימה על הסכמה לתוכניות חומש חדשות, שמבטלות את מה שהיה, וקבלה של הסכמים להפסקת המחאה מבלי לחכות לסיום ההליך המשפטי, ולא רק זאת, אלא תוך ויתור על הישגים שהיו בטווח השגה, מסיבות פוליטיות כאלה ואחרות.

זו הייתה עתירה לבג"ץ שהוגשה ביום 2.5.1992, על ידי עו"ד זכי כמאל, בשמם של שני ראשי הרשויות המקומיות בעוספיה ודאלית אלכרמל דאז, המנוח קנג' מנסור, ופהמי חלבי, בהתאמה, נגד ראש ממשלת ישראל וארבעה עשר משרדי ממשלה, שנדרשו ליישם במלואה את ההחלטה הממשלתית 373, שהתקבלה כבר בשנת 1987  והכריזה על הקצאת תקציבים ונקיטת צעדים להשגת שוויון מלא בין הישובים הדרוזייים לאלה היהודיים, ואשר לא יושמה עד למועד הגשת העתירה, אלא שונו פרטיה על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנת 1992  , ואושרה בהצבעה חוזרת במתכונתה החדשה.

תמונת ארכיון ירושלים

העתירה דרשה מהמדינה למסור פירוט של כלל התקציבים אשר הובטחו ונכללו בתוכנית  בסכום של 675 מיליון שקלים חדשים,  שבאו להבטיח שוויון, תעסוקה, חינוך, סבסוד חלקות לחיילים משוחררים, והגדלת שיעור הנשים העובדות, והבטחת התנהלות סדירה של הרשויות המקומיות הדרוזיות, שמצאו את עצמן חסרות יכולת לתת שירותים בסיסיים לאזרחים, עקב מחסור בהכנסות ותקציבים, ורמה סוציואקונומית נמוכה, והיא נדונה בהרכב של 3 שופטים שהם, נשיא בית המשפט דאז מאיר שמגר, המשנה לנשיא, השופט מנחם אילון ז"ל, והשופט אהרון ברק, ייבדל לחיים ארוכים, אשר חייבו את הממשלה למסור פרטים ונתונים לגבי התקציבים שהוקצו להשוואת מצבן של הרשויות הדרוזיות.

אלא שעיון במסמכי ארכיון בית המשפט העליון ושל עו"ד זכי כמאל מבהיר ומגלה, כי ראשי הרשויות המקומיות הדרוזיות לא השכילו ולא היטיבו להשתמש בהחלטת בית המשפט העליון לצדק דאז במתן צו על תנאי נגד ממשלת ישראל, כדי להבטיח את אותו שוויון מלא, אלא שוועד ראשי הרשויות הדרוזיות, באמצעות מזכירו דאז ח"כ סאלח טריף, החליט לחתום על הסכם עם הממשלה שאיננו מבטיח את תשלום כלל התקציבים, אלא מסתפק בהעברת 25 מליון שקלים בשנת 1992 וסכומים נוספים במסגרת תוכנית חומש נוספת.

עו"ד זכי כמאל, סירב למרות זאת לוותר על עתירתו הדורשת מתן צו כנגד הממשלה, שמחייב אותה להעביר סכום שך 675 מיליון שקלים שהובטחו בהחלטתה הקודמת, אולם בית המשפט אימץ את "ההסכם" בין הרשויות המקומיות ובין מנכ"ל משרד הפנים דאז אריה דרעי ונתן תוקף של פסק דין להסכם שהוא עוד בהתנהלות נציגי העדה הדרוזית עם ממשלת ישראל.

לפתיחת המסמך להקליק עליו