מסרון מפרשת משפטים
פרשת משפטים, פרשתנו עוסקת במספר רב של מצוות חמישים ושלוש, רובן עוסקות בעניינים שבין אדם לחברו, נזיקין וממונות. נושאים המחייבים פסיקה שיפוטית, בסוף הפרשה, חוזרת התורה לספר על מה שאירע בהר סיני, הברית שנכרתה עם הקדוש ברוך הוא לישראל והעלייה של משה להר ה' כדי לקבל את התורה.
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצוין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
נשאלת שאלה? מדוע הוצב סיפור 'מתן תורה 'בין העיסוק בסדרי הדין שבפרשת יתרו לבין המשפטים המופיעים בפרשתנו?.
מהו פשרו של סדר עניינים זה: תחילה עיסוק בסדרי הדין (יתרו), לבסוף עיסוק בדין עצמו (משפטים) ובאמצע מתן תורה.
יש הטוענים מסבירים זאת לפי הגישה שהחוויה הדתית, כשלעצמה, לא מאפשרת את הקיום האנושי היומיומי, באופן מתמשך. כמו למשל בסיטואציות "וכי יריבון אנשים" (כא, יח) או "אם במחתרת ימצא הגנב" (כב, א) נדרשים כללים 'מעשיים' המבוססים על ניסיון וטעיה ועבודה חינוכית.
מאידך נזכור שהקפדה על ההלכה הדתית יצרה מכנה משותף בין יהודים דוברי שפות שונות, מהודו ועד כוש, והבדילה אותם משאר האנושות.
בניסיון ליישם להציג את האמור לעיל למתחולל כיום בארצנו, אציין: החוקים במערכת המשפט הקיימת; הם 'אנושים' יעילים, מוסריים, רציונליים העוסקים בדין עצמו, בנורמות המפורטות שעל פיהן מתנהלים חיינו, ללא הדגש יתר על 'היבט דתי'.
יש לשים לב שחוויה דתית ללא סדר משפטי עלולה, להיות יצרית פרועה ומסוכנת.ויש האומרים שהיא כבר מתחוללת בפועל כיום.
פרשתנו מכילה הוראה לשופט, לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט, ההוראה מוצגת לא רק בדין הישראלי העכשווי אלא גם במשפט העברי מימי המקרא ועד לדורנו. אנו רואים כיום שגישת בית המשפט היא: שהפניה למשפט העברי עשויה להפרות את הדיון.
בשמות כג' ח' נאמר במפורש ובבירור: שֹׁחַד, לֹא תיקח: כִּי הַשֹּׁחַד יעוור פִּיקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים שוחד הוא מעשה חמור הבעיה, שגם שגם אנשי ציבור ובעלי שררה עלולים למעול בתפקידם, וככל שהם נשארים בתפקידם זמן רב יותר, מיטשטש הגבול החד שבין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי או המפלגתי, וככל שלוקח השוחד או מציע השוחד הוא בכיר יותר הריקבון של המערכת מסוכן יותר.
לאיסור השוחד מובהר גם, כי המקבלו מחויב בתמורה לנותנו ועל כן יטה את הדין, יתירה מכך; הנתינה הופכת את הנותן ואת המקבל לאישיות אחת, ואילו הדין דורש את הזרות המאפשרת להתבונן ולשפוט.
בפרשתנו היסודות לדיני הנזיקין של המשפט העברי מוצגים שאלה מעניינת, שעדיין אקטואלית לזמננו והיא איך להתייחס, למקרה של אדם חולה בנגיף הקורונה, מדוע עלינו להישמע להוראות משרד הבריאות או הרופאים. הריני להציע לאמץ את אחד מעקרונות העל שהניח לפתחנו שלמה המלך בספר משלי לפיו פעולות האדם צריכים להיות כאלו שיש בהם כדי "למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".
איך להתנהל, לדוגמא במגפות יש צורך לעשות שימוש בשכל הישר, בהיגיון בריא, ולעניות דעתי, לפי הגישה כפי שמשמיע לנו בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין שניתנו על ידי השופט בנימין זוהר בראשית ימיה של המדינה, וכך הוא כתב: "כל אדם מצווה לחזות מראש במידה מסוימת אפשרויות של סכנות ולנקוט מראש במידה מסוימת באמצעים נאותים למניעתן.
