פרשת שמות
מסרון מפרשת השבוע שמות, בפתיחה של הפרשה נאמר ואֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר.
הפתיחה מתארת את סיפור הולדתו של עם ישראל במשפט שאומר שני דברים: כך הכל התחיל ולאנשים האלו יש שמות.
בני ישראל רַבִּים ומתעצמים במצרַים, ומֶלֶך פרעה חדש, שלא מכיר את יוסף ומטיל גזֵרות קשות על ישראל. ומצווה להמית את הבנים הנולדים להם.
כאשר נולד משה מחביאה אותו משפחתו בתיבה, ומניחה את התיבה על מֵי היאור, בתקווה שמישהו יראה את הילד בתיבה ויציל אותו. בת פרעה מבחִינה בתינוק שבתיבה, ומְאַמֶּצֶת אותו.
בבגרותו, לאחר שהרג איש מצרי שמכה איש עברי, ברח משה אל מדיָן, שם הוא התחתן עם ציפורה, בת יתרוֹ. יום אחד מתגלה ה' אל משה מתוך הסְנֶה הבוער, ושולח אותו להושיע את ישראל. משה חוזר למצרַים, ועם אהרון אחיו מגיע לפרעה בבקשה לשחרר את בני ישראל ולהוציאם ממצרַים. אך פרעה מסרב!
ועוד בפרשה: אשת משה מָלָה את בנם, וכך ניצל משה ממוות. (שמות ד, כא-כו)
נקודות התייחסותי מהפרשה, יצויין שאינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.
הפתיחה של פרשתנו מציגה את הייחוס של עם ישראל כשספר שמות פותח באות ו "ואלה" ולא 'אלה', זאת בכדי להדגיש שלא כאן התחילו תולדות העם, אלא לפני כן ופה מוצג ההמשך.
עולמו של משה, המנהיג שהוציא את עם ישראל מעבדות במצרים לחרות בישראל, עוצב על-ידי נשים.
מושיעם של ישראל משה רבנו נולד וגודל על ידי נשים הגברים אינם בסיפור, כנראה, עובדים בפרך. בפרשתנו מוצגות הנשים יוכבד אם משה, שפרה ופועה המיילדות את משה, מרים אחותו, ובת פרעה שהצילה אותו מן המים שממרות את פי הרודן המצרי פרעה שציווה גזר דין מוות בטביעה על "כל הבן הילוד".
כאן למעשה החלה קריאת החירות העולמית לנשים שלא מפסיקה להדהד עד היום, סיפורן של נשות המופת, האמורות שבלעדיהן לא היה לנו משה. הן שייכות למסורת ארוכה של נשים חזקות בהיסטוריה היהודית, שהמשיכה בדבורה, חנה, רות ואסתר במקרא, והלאה עד דמויות בנות המאה העשרים כמו לדוגמה אנה פרנק, חנה סנש וגולדה מאיר.
כאשר משה רבנו ראה איש עברי מכה: "איש עברי מאחיו", הוא קרא לעברו: "רשע, למה תכה רעך"? שמות ב, יג': "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך". ריש לקיש מגדולי אמוראי ארץ ישראל מקפיד להתייחס לדברי משה, ומציין שמשה נקט בלשון עתיד "למה תכה רעך"?, ולא כמצופה בלשון עבר למה היכית, וזאת משום מן הראוי היה לומר רשע למה תכה" משמעה רשע, למה אתה מתכוון להכות? דהיינו שמשה מכנהו "רשע" מכיוון שזיהה כי בכוונתו להכות את חברו, ולא מצד שהיכהו כבר. כך אנו למדים שעצם הגבהת היד בכדי להכות מישה כבר "מזכה: בתואר "רשע".
פרשת שמות, אין לנו פירוט על משפחתו של משה רבנו, התורה מסתפקת בתיאורים כלליים על סף האנונימיים של הוריובב "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (בראשית,א). גם בהמשך התיאור של ילדותו, אין לשותפים בעלילה שמות והם נקראים 'אחותו', 'אם הילד' ו'בת פרעה.
התורה בחרה לתאר את דמותו של משה רבנו, תוך טשטוש שמות הדמויות, כי היא באה להדריך אותנו שלמנהיג בעם ישראל, הצד הפרטי האישי צריך להיות זניח. מנהיג של ציבור חייב להבין שטובת האומה קודמת לדאגה שלו אפילו למשפחתו. כשבאים לתאר את המנהיג, מעלימים בכוונה את משפחתו, שידע שהיא תהפוך לחלק הפחות עיקרי של חייו. אי אפשר לגאול את עם ישראל אם האינטרס האישי גובר, אפילו במקצת, על האינטרס הלאומי.
בכורות הדבר הקרוב ביותר ל'פרוטקציה' בתורה הוא 'הבכור' למעשה ניתן מעמד מיוחד לאדם שלא עשה שום דבר כדי להיות ראוי לו.
בפרשתנו יעקב עוקף את עשיו רבקה מדיחה את יעקב לשקר לאביו בכדי שיברך אותו את ברכת הבכור. ויעקב אכן משקר לאביו.
מצד אחד התורה אוהבת אותם את הבכורים מאידך כיום הבכור מסמל עולם שהולך ונעלם למשל, במהפכה הפמיניסטית שהיא לא רק מאבק של שוויון בין נשים לגברים, לאט לאט נעלמים הבדלי מעמדות ששלטו בעולם אלפי שנים.
יש הטוענים שהתורה מציגה איזון מסוים. מצד אחד יש קצת מעמדות יש קודש וחול,יש כהנים, לויים, וישראל, אך בסופו של דבר בשביל קדושה צריכים לעבוד, והלווים עבדו כנאמר”וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר: מִי לַה' אֵלָי! וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי“ (שמות לב, פסוק כו). מי לה' אלי, ולכן החליפו את הבכורות.
