שיח' אלהג'רי שכח את עיקרון התקייה ומוביל את העדה הדרוזית לאבדון

עדות אלו הבינו כי על מנת לחסוך מעצמן התקפות מצד תנועות תכפיריות (תנועות הרואות במיעוטים אלו אוסף של כופרים שנטשו את האסלאם), עליהן לשמור על פרופיל נמוך ולהיראות כלפי חוץ כי הן עדות מוסלמיות לכל דבר ושאינן שונות כלל מהאסלאם הסוני, שכן התנועות התכפיריות אינן מקבלות את עיקרון חופש הדת וחופש הפולחן.

מאמר זה יציג שלוש טענות ביקורתיות נגד הקו המדיני שמוביל אלהג'רי וכי הקו שלו מוביל את העדה הדרוזית בסוריה לאבדון. ראשית, אלהג'רי נטש את עיקרון התקייה והבליט, במודע או שלא במודע,  את הייחוד הדתי של העדה הדרוזית.

בכך הוא הפך את העדה ברמת המאקרו (העדה הדרוזית בשלמותה) וברמת המיקרו (כל דרוזי או דרוזית ברמת הפרט) לברווזים נייחים להתקפות ולמטרה לגיטימית להתקפה בעיני תנועות אלו. שכן, מטרת החיסול הטוטאלי של הדרוזים לא ירד מסדר היום של התנועות התכפיריות.

שנית, אלהג'רי אינו מבין כי הקמת מדינה, בהתאם לגישה הריאליסטית ביחסים בינלאומיים, מצריכה עוצמה וצריכה להיות מבוססת על כוח צבאי חזק ולא על התבכיינות או הישענות על גורם חיצוני שיגן עלי. שלישית, אלהג'רי אינו מבין כי הכרה במדינה חדשה מצריכה פעילות דיפלומטית אינטנסיבית וענפה המחייבת שכנוע לשם תמיכה מצד המעצמות הגדולות בהקמת מדינה כזו.

ד"ר יעקוב חלבי, עוספיה

באותה מידה, הכרזה חד צדדית על מדינה והכרזה על פרישה ממדינה קיימת ללא בסיס עוצמתי הן בגדר הצהרות ריקות מתוכן. וגם, העולם הערבי רואה בהכרזה זו ובהנפת דגל ישראל כבגידה בלאומיות הערבית המחייבת תגובה הולמת מצד המשטר. מה שהדרוזים חושבים על המתקפה נגדם ומה שהעולם הערבי סבור הן שתי עולמות מנוגדים.

ראשית, עיקרון התקייה גורס כי על עדת מיעוט דתי לשמור על פרופיל נמוך בסביבה בה היא מתקיימת, אך הכרזת אלהג'רי על מדינה שמה את כל העדה באור הזרקורים ודרבנה התקפות רצחניות נגד כל דרוזי או דרוזית וחיסול טוטאלי של העדה. אחרי כל פיגוע בדרוזים, כמו זה שהתרחש בשבוע שעבר, שבו נרצחו הצעירים איה סלאם וכמאל עבדאלבאקי, יוצא אלהג'רי בהצהרות כי הפיגוע ממחיש את עומק המימד התכפירי של משטר אלשרע. השאלה כאן, איזה מענה מספק אלהג'רי, מלבד הצהרות, כנגד אותן התקפות. למעשה לאלהג'רי אין שום תשובה מעשית לאתגר הזה.

שנית, הקמתה של מדינה חדשה מצריך הכרה בריאליזם המדיני ובמאזן הכוחות הקיים. לפי עיקרון הריאליזם, המטבע החשוב ביותר ביחסים בינלאומיים בכלל ובהקמת מדינה חדשה בפרט הוא מטבע העוצמה: כלומר מדינה חייבת ליצור כוח צבאי מספיק חזק בכדי להגן על עצמה וגם עוצמה שתיצור הרתעה כנגד כל אויב פוטנציאלי.

המתקפה הרצחנית כנגד מחוז סוויידא בחודש יולי מוכיחה כי אותן כוחות אויבים הצליחו לכבוש את הבירה סוויידא בתוך שעות וכי כוחות אלו כבשו ושרפו כשלושים וחמש כפרים דרוזים ללא התנגדות משמעותית מצד כוחות אלהג'רי. עד היום כפרים אלו נמצאים בשליטה מלאה של כוחות המשטר וכי כוחות אלהג'רי נכשלו או נמנעו מלכבוש אותן חזרה. בהקשר זה, הקמת מדינה חדשה מחייבת אסטרטגיה התקפית, בעוד כוחות אלהג'רי אמצו אסטרטגיה הגנתית ותלותית בישראל.

אלהג'רי גם לא מבין כי עיקרון הריאליזם המדיני מחייב הישענות עצמית ולא תלות בגורם זר שיגן על האומה. כאן נראה ברור כי אלהג'רי פיתח תלות מוחלטת בישראל, בתקווה שישראל תמנע פריסה של כוחות המשטר דרומית לדמשק.  לא רק שאין לאלהג'רי את העוצמה להגן על מחוז סוויידא, אלא השילוב של חולשה צבאית, אסטרטגיה הגנתית עם הכרזה על פרישה מסוריה והקמת מדינה חדשה תדרבן התקפה עתידית על המחוז ותושביו שעלולה להיות יותר רצחנית מזו של חודש יולי.

בהקשר זה ניתן לעשות השוואה בין אלהג'רי לחג' אמין אלחוסייני. אלחוסייני לא הבין בריאליזם המדיני ודחה כל הצעת פשרה לחלוקת הארץ (פלסטין) בין יהודים לפסטינים. הוא זנח את עיקרון ההישענות העצמית בעוצמה וסבר כי מדינות ערב יעשו עבור הפלסטינים את העבודה של הבסת הכוחות הציונים. בפועל, מדינות ערב שלחו כוחות מינימליים רק בכדי לצאת מדי חובה. בדומה לאלחוסייני,  אלהג'רי דוחה כל הצעת פשרה מצד משטר אלשרע ומתעקש על עצמאות דרוזית שאין ביכולתו לממש אותה.

שלישית, אלהג'רי אינו מבין בדיפלומטיה בינלאומית שהרי הקמת מדינה חדשה מחייבת הכרה הן מצד מועצת הביטחון של האום והן מצד העצרת הכללית של האום, כאשר לאלהג'רי אין רוב בשתיהן. בעצרת הכללית סביר להניח כי כל המדינות המוסלמיות בעולם יצביעו נגד הצעה שכזו. מכאן, אלהג'רי צריך להסביר אילו מדינות יתמכו ברעיון שלו. בנוסף, במועצת הביטחון חייב שיהיה רוב להצעה וגם שאף מדינה מחמשת המדינות החברות הקבועות במועצה לא תצביע נגדה. כרגע נראה כי לפחות שתי מעצמות, סין ורוסיה, יתנגדו לחלוקה של סוריה לתת-מדינות וזאת מבלי לדבר על רוב מוחלט במועצה.

רביעית, נניח שמדינה כזו אכן תיוולד (כנגד כל הסיכויים), השאלה איך מדינה קטנה ודלת אוכלוסין ללא משאבים טבעיים וללא גישה לים תוכל להתקיים, לשרוד ולשגשג?.

לסיכום, אלהג'רי טיפס על עץ גבוה מאוד כשהוא הכריז על רצונו בהקמת מדינה דרוזית. לאלהג'רי יש רעיון או מטרה, אבל אין לו את הכלים והתוכנית לממש את המטרה הזו. הרעיון של אלהג'רי לא רק שאינו בר ביצוע, אלא ממיט אסון כבד על העדה הדרוזית בסוריה.

צריך לזכור כי בטבח של יולי בסווידא, ישראל התערבה רק אחרי שהטבח כבר נעשה. בנוסף, ההצהרות הריקות מתוכן של נתניהו בדבר נכונות ישראל להגן על הדרוזים היתה הגורם הישיר לטבח בג'רמאנא וסחנאיא בסוף אפריל.

אי לכך ובהתאם לזאת, על הדרוזים בסוריה להבין כי הם נמצאים בסכנה קיומית וכי מדיניות אלהג'רי היא אחת הגורמים לסכנתם זו. בכדי להבטיח את קיומם על הדרוזים ליזום דיאלוג עם משטר אלשרע ולו רק בגלל העובדה שמשטר אלשרע יציב ולא קיימת סכנה לנפילתו באופק וכי משטר אלשרע יכול באותה מידה ליזום התקפה נגד הדרוזים וגם למנוע התקפה נגדם.

הדרוזים צריכים לדרוש: חזרת כל הפליטים לכפריהם, ערבות לביטחון הר הדרוזים מצד המשטר כנגד כל גורם עוין פנימי או חיצוני, העמדה לדין של כל הפושעים שהיו מעורבים בטבח בסוויידא וג'רמאנה, תשלום פיצויים למשפחות שאיבדו את יקיריהם במתקפות הרצחניות, חזרת כל הסטודנטים הדרוזים לספסל הלימודים באוניברסיטאות בסוריה וערבות לביטחון סטודנטים דרוזים בפרט וסטודנטים בני מיעוטים בכלל מצד המשטר.

בתמורה על הדרוזים לנטוש את פנטזיית רעיון המדינה העצמאית ופרישה מסוריה. הדרוזים בסוריה צריכים לבחור בין מנהיגות אלהג'רי המובילה אותם לאיבדון או מדיניות פרגמטית שתבטיח את קיומם בתוך מדינה סורית מאוחדת.