אני כבר לא אני..

וזה לא שלא אמרו לך לא לפעמים, וזה לא שאתה איזה מושלם או משהו שקרוב לזה
פשוט יש לך מילים שכבשו דווקא אותי, ועוד כמה שסבלו כמוני
זה נכון, אף אחת לא סבלה כמוני, כי אתה האהבה הראשונה שלי ואיתך עדיין הייתי תמימה, כל הציפיות והחלומות
איזה דרך לא יפה להתבגר ולהבין איך החיים מתנהלים בעצם
אני לא מתגאה בכאב ובכל מה שסבלתי, חצי שנה של עצב ובכי.. ועדיין זה נמשך
על מכתבים שנשרפו ועל ריבים עם החברות, עם המשפחה..בגללך
חצי שנה של כאב, חצי שנה שלימדה אותי כל כך הרבה דברים
חצי שנה שאי אפשר לפרט כל מה שקרה בה, כי זה לא ייגמר לעולם
כי אלה דברים ששמורים ואמורים להיות רק בזיכרון.

אתה שונה, אתה יודע?
יותר נכון, המבט שלך, המילים, הדיבור הם אלה שהשתנו
אני לא יודעת מה לחשוב
הלוואי ויכולתי לדעת לפחות מה אתה מרגיש, מה אתה חושב
יש לך משפטים כאלה יפים, שירים ומילים כל כך נכונות בהם
אי אפשר שלא לחשוב ולחלום
הרבה השתנה מהפעם האחרונה שדיברנו
כבר אין לנו שיחות עלינו, על מה שהיה, שיחות אוהבות, שיחות שקירבו בינינו
עכשיו הכל ציני, הכל סתם..הכל כבר לא חשוב
היום מה נשאר? כלום.. זה מה שהכי כואב
ואין כבר עם מי לדבר, אף אחד לא מבין, אף אחד לא שומע ולעולם גם לא יודע
רק אני יודעת כמה ציפיתי וכמה חיכיתי לאהבה הזאת
ואני זוכרת שמפגישה לפגישה יותר התאהבתי בך
בלילות שעות מדברת עם אלוהים בין ארבע קירות שלא עונים, בלילות שעות יושבת עם תמונתך מאז הפסקתי לחייך כולם מסתכלים אבל אף אחד לא רואה באמת, כולם מקשיבים אבל אף אחד לא שומע
רק מי שבאמת אוהב אותי, יבוא בזמן שאני מחייכת וישאל אותי למה אני בוכה.

חושבת מה לעשות ומה שעולה לי זה רק הדמעות..משתגעת כבר מרוב מחשבות, לא יודעת כבר לאן לפנות ומה לעשות, המחשבות מציפות אותי כמו הדמעות אשר זולגות על פני.. אז תגיד לי אתה
מה אני אמורה לעשות איך אני יכולה להמשיך לחיות ככה עם הרגשה כזו..מה אני עושה עכשיו עם עצמי?
אתה מפנה את גבך.. מנסה לגרום לי לחשוב שהכאב יעבור אם תהיה רחוק ממני..אבל זה לא עובר
אתה מביט בי ואני רועדת.. כאילו החזקתי ורד מדהים ביופיו, והסתנוורתי ממנו עד כי לא יכלתי לראות את הקוצים הגדולים, העבים, הדוקרניים ומעוררי אימה בהם אחזתי, את הקוצים שגרמו לי לדקירה קטנה בחלל גדול, דקירה קטנה שלא מצליחה להתאחות כי חוזרים עליה שוב..שוב..ושוב
אם אתה מנסה להכאיב לי אתה מצליח, אומנם הדקירה באצבע קטנה אפילו חסרת חשיבות
הנוכל להשוות בין דקירה באצבע ל...דקירה בלב?!? לא ניראה לי
אף פעם לא תרגיש כאב.. אם לא הרגשת אהבה.

כשאתה מסתכל עלי אתה חורט, שובר, מנפץ, מציף ומכאיב.. חשבתי שמהפעם האחרונה שהסתכלת השברים התאחו.. אולי אתה בעצם מנסה להוכיח לי שלא.. אבל אתה לא צריך לנסות.. כי אני מרגישה!!
אתה צודק, לא אכפת לך וזה לא מעניין אותך.. המבט שלי?!? הוא לא שובר או חורט או מציף..
המבט שלי מנסה לשרוט..אבל לא יכול.. המבט שלי אוהב מדי ולא מרשה לעצמו
המבט שלי מצליח לעשות רק דבר אחד קטן..והוא דמעה שקופה מלאת כאב.. היא לאט לאט צונחת..מהלחי..אל השפתיים..אל הלב. אני פוחדת.. מפעם לפעם הדקירה עמוקה יותר.

שוב בכיתי וקוויתי שתהיה לידי אפילו אל תדבר.. העיקר שאני לא אהיה לבד, אבל הדמעות ירדו ואף אחד לא ניגב אותן ואף אחד לא חיבק כשהיה לי קר, עמדתי מול הים לא מצליחה להגיב, רק חשופה.. לא מצליחה להגיב כשאני לא איתך, פתאום לא אמיתית מרגישה מזויפת, ולא עמדת לצידי, לא חיבקת.. ואפילו לא הרגשת
אני כבר לא מאמינה באהבה לא מאמינה בשטויות.. התבגרתי ולמדתי שאהבה קיימת רק בספרים או בשירים.. ואיתך אולי לשניה אחת היא הגיעה אבל שוב זה נגמר .. לא רציתי לשתוק מולך אבל לא היה לי מה להגיד, רציתי שתדע שזה כואב, ורציתי שתדע שזה קשה.. מאוד!!

אבל לא יכלתי לדבר, שמעתי אותך שמעתי כל מילה אבל לא יכלתי להגיב
לא הבנתי איך פתאום נגמר לך הכוח ואיך נגמר לך החשק לאהוב.. אבל זה נגמר את זה הבנתי
השארתה אותי חלשה פגועה ולא יודעת איך ממשיכים.. השארתה אותי לבד כי בלעדיך אין לי אף אחד
ואולי לא ידעתה את זה אולי לא ידעתה שאני כל כך תלויה בך..תלויה באהבה שלך.. אבל לא יכלתי לדבר
קוויתי שהשתיקה תדבר במקומי, או שהדמעות יסבירו לך את הכאב.. אבל אתה לא שמעתה.. הסתובבתה ולא הסתכלתה לאחור.. ואני שוב נשארתי מול הים חשופה, ושוב לא יכלתי לדבר
זה אתה שלא יוצא לי מהראש, זה אתה שנכנסתה לי עמוק לתוך הלב, זה אתה שהתאהבתי בו עד כאב, זה אתה שאליו אני מתגעגעת, זה אתה שגורם לי לחייך, וזאת אני שחושבת עליך כל היום, זאת אני שחולמת עליך את אותו החלום, זאת אני שעוצמת את עיניי ורואה את פנייך, עד לא מזמן הבנתי.. אני לא יכולה בלעדיך.. ושוב אני שומעת את אותו השיר שמזכיר לי אותך.. ושוב אני נזכרת איך זה כשאני איתך?!
אני מתפללת לאלוהים שהרגע הזה לא יגמר לעולמים..!!

זה לא אני..זה רק הלב שלי שמבקש פינה בתוך לבך..כי אני יודעת שאני צריכה להקשיב ללב שלי, ולא לאנשים!!
אני כל כך אוהבת אותך ואתה נתת לי ללכת.. ואל תגיד לי שאני רעה! כי אתה עשית אותי כזאת
בין דמעה לדמעה כואב לי בגללך, בין דמעה לדמעה שוב שומעת את קולך, בלילות כשאף אחד לא רואה אני שוב תופסת פינה ושוב בוכה..שוב ושוב לך קוראת אך אין מענה
אני רועדת, אך בחוץ בכלל לא קר, אני פוחדת..לא ממך, אלא מהעבר
אני בוכה, אך הדמעות אינן עוזרות, אני זוכרת, אך התמונות אינן חוזרות
הוא שיקר לי, ושבר לי את  ה-ל-ב.

אוווף איתך.. מתי כבר תבין?! כשאני שומעת את השם שלך, כשאני שומעת את הקול שלך וכשאני רואה אותך.. אש בלבי ב-ו-ע-ר-ת..!! אתה כבשת את נשמתי..!!
אתה הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים מהרגע שחדרת אל תוך חיייייי

יושבת וכותבת על חיי הפרטיים ועל כמה שהם נוראיים, שוכחת אנשים ומכירה חדשים
מאבדת חברים, ומשחקת בחיים. הוא אמר שהוא מחבב, הוא אמר שהוא רוצה להתחיל קטע אחר
ובסוף..בסוף הוא התנהג אדיש וכואב, אז למה הוא שיקר..??? כדי לקבל תשומת לב..???.