אני כותבת לך מכתב פשוט
כי זה הדבר שאני יודעת הכי טוב לעשות, להגיד שלא עובר יום שבו אני לא חושבת עלייך, לא יהיה מדויק, חשבתי שעל הפערים נוכל להתגבר, ואת החומות אנחנו נפיל ביחד...חשבתי וחשבתי והכל רק מחשבות...איפה אתה ?? אולי תסביר לי מה עובר עליך, לאן נעלמת לי פתאום???.
כלכך אהבנו ונשרפנו...מנסה לחבר מלים כדי לתאר את מה שהיה לנו ביחד.
אתה רחוק מאוד...
אתה שם מאחורי ההרים...
ואני תקועה פה בלי תשובות ובלי הסברים
ואני אומרת לך... אני מחכה לך עד הסוף
הלוואי והייתי יכולה לשפוט את עצמי ולתת לי גזר דין מוות...במקרים כאלו...זה עדיף..
הבטחתי שתחזור ותמצא אותי כאן...מחכה לך...
באופק הנרחב אתה עדיין הולך
אך לא אכפת לך ששברת לי את הלב
ובחלומותיי חולמת אני
שאתה עומד כאן לידי
מחזיק בידי ושנינו אוהבים
אך אתה במציאות אתה אותי עזבת
הלכת לך בדרכך
לא אכפת לך מהם רגשותיי
פשוט הלכת אל מול עיני
אבל על הכל אני סולחת...
ודף חדש אני פותחת.
