מדבר דוגרי

למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי.

אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט, נהג מונית סך הכל,  עובד קשה להביא פרנסה הביתה.

אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, קורא עיתון, מקשיב לרדיו, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש.

אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".

הפעם, אני רוצה לדבר על שואת הארמנים.

עד היום, בכל פעם שהעניין עלה, היו עושים עליו דיון, שסופו ידוע מראש מאחורי הדלתות, המוגפות, של ועדת החוץ והביטחון, אלא שהיום, עלינו שלב, ושואת הארמנים נדונה, בדיון פתוח, בועדת החינוך.שמעתם? נדונה!.

כאילו שיש פה על מה לדון, כאילו שמביאים עדויות ניצולים, ולפי מספריהן ועוצמת הזוועות, מחליטים אם היתה שואה, או לא, אז זהו שלא!, ויותר מזה, יודעים מה החליטה הועדה? היא החליטה שלא להחליט! ומשרד החוץ?הם הביעו התנגדות להכרה בשואת הארמנים.

מדוע? לא כי לא היתה שואה שכזו, אלא כיון שכרגע, לא יהיה נכון, מבחינתנו, לקבל החלטה שתעצבן את תורכיה.

מדובר בבזיון שאין גדול ממנו, בהתעלמות פחדנית וכדאי ניקית, מהשואה שחוו הארמנים, ההחלטה הזו, או אי ההחלטה, בעצם, היא בושה לאומית, במסווה של חכמה פוליטית מדינית.

בעצם אי קבלת ההחלטה, הפכנו למכחישי שואה בעצמנו, כי שואה או שמכירים בה, או שלא.

דווקא אנו, היהודים, בשל השואה שחווינו, חייבים שנושאים, מעין אלו, יהיו אצלנו מעל לכל דבר ועניין, ומעבר לכל שיקול פוליטי ומדיני.

רק תתארו לעצמכם, שמדינה, שאנו חפצים ביקרה, היתה אומרת לנו שהיא אינה יכולה להכיר בשואת העם היהודי, לא כיון שלא אירעה, חלילה, אלא כיון שאין ברצונה לעצבן את גרמניה, שהיא הכלכלה הגדולה באירופה??!!

דוגרי, אנחנו צריכים היום להביט בראי, טוב טוב, וממש, אבל ממש, להשפיל מבט.