ספור, "משחק הרגשות והתכונות" ג'ומאנה

הספקנות הרימה גבה,אבל הסקרנות שלא ידעה להתאפק, מיד שאלה "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה ?".
" אהה..אני אסביר לך",אמר חוסר ההיגיון," זה משחק שבו אני מכסה את פני ומתחיל לספור עד מיליון ואתם בינתיים מסתתרים. כשתסתיים הספירה, אצא לחפש אתכם, הראשון שאמצא אותו, ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק".
ההתלהבות רבה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה, עד ששכנעה את הספק וגם את האדישות שמעולם לא נהגה להתעניין בכלום. אך לא כולם רצו להשתתף במשחק.

האמת העדיפה לא להסתתר, כי בשביל מה? ממילא תמיד מוצאים אותה בסוף.הגאווה אמרה שהמשחק מטופש ביותר (אבל מה שבאמת הפריע לה הוא שהרעיון לא שלה). הפחד מצדו החליט כהרגלו לא לזוז,כדי לא לסכן כלום.
" אחת, שתיים, שלוש..", התחיל חוסר ההיגיון לספור. הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות שהתמקמה לה מתחת לאבן הראשונה שנקרתה בדרכה, האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, שבמאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה בסביבה.

הנדיבות כמעט לא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה, והיא ויתרה והמשיכה הלאה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל חברתה היופי.מה עם החור בגזע העץ? מושלם בשביל חברתה הצניעות. מאחרי כנפי פרפר ? הכי טוב בשביל חברתה החושניות. ומה עם משבי הרוח? הכי מתאים לחברתה החופש.
וכך קרה שהנדיבות מצאה לה לבסוף מקום שהכי התאים לה , בתוך קרן שמש.

האגו, לעומתו, מצא לעצמו ישר על ההתחלה מקום גדול מספיק כדי להכיל רבים, אבל הוא תפס אותו רק בשביל עצמו, לבד.

השקר, הסתתר בעומק הים, אבל האמת היא שדי מהר הוא צף על פני המים.