עץ הזית

ומעליה הציפורים צייצו כאילו דבר לא השתנה..
והנה בא החושך ובשמיים עלתה לה הלבנה.
וכוכבים האירו לה עוד לילה של המתנה..
ובלבה עדין אותה תקווה אולי הוא ישוב אל חיקה.
וכך עבר לו עוד יום והאהבה בלבה עדין לא כבתה..
ובדמעתה השקתה את השתיל והפרחים כיסו את סביבתה.
וכך עברו השנים והשתיל הפך לעץ ובצלו היא התכסתה..
ועדין על אותה האדמה היא ישבה וחכתה.
ישבה ודמינה איך ישוב אליה אהוב ליבה..
מול הדרך הארוכה היא עדין ישבה וצפתה....
וכך גדל לו העץ ביחד איתה,וגעגועים ותשוקות השקו את זכרונה...
וגופה הלך ונחלש ונשמתה הלכה וזקנה...
וביום אחד היא נפלה מתחת לעץ וחום גופה הלך ונכבה..
ובאותו מקום עד היום נמצא קברה...
 יושב מתחת לעץ וצופה אל הדרך שהיא בה צפתה..
ממתין לבואו של אהוב ליבה......
ואשנים עוברים על פניו עדין מספרים את אותה אגדה...
שבעלה נטע את עץ הזית בליבה..והיא השקתה אותו באהבתה עד שהיא נגמרה.