עו"ד חיים נתיב היחס לערביי ישראל
השאלה באם אנו מתייחסים לערביי ישראל כאל בני אדם? אינה מנת חלקה של המערכת הביטחונית בלבד, היא מונחת לפתחה של כל רשות ורשות
ביום 3.3.2011 נתן בית המשפט העליון בשבטו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 4797/07) החלטה קצרה, בת שתי שורות בלבד, הנוגעת לערביי ישראל, וזו לשונה:
חולפים רק מספר ימים ממתן ההחלטה, וכנסת ישראל מאמצת לליבה שני חוקים, הפוגעים בערביי ישראל, "חוק הנכבה" ו"חוק ועדות הקבלה".
כמה סמלי, כל זה בחודש מרץ (30.3.2011) שבו ימלאו 35 שנים ל"יום האדמה" הראשון.
מסתבר, כי חודש מרץ לא מרפה, הוא לופת בכל עוצמתו ואינו מאפשר לעצום עיניים ולהישאר אדיש מול המראה שהוצבה מולנו.
חודש מרץ מקשה ולא משאיר פתח מילוט מהתמודדות חזיתית עם השאלה המביכה, הנוקבת, המתריסה, המקוממת והחשובה והיא, האם אנחנו מתייחסים לערביי ישראל כאל בני אדם?.
מטרת נייר זה היא להציף את השאלה הנ"ל, להציג מספר נתונים ולעורר דיון ציבורי/אישי בנושא. כל אחד ייתן תשובה לעצמו.
נייר זה אינו מתיימר, בשום פנים ואופן, לתת תשובה אחת ונכונה.
את השאלה הנ"ל יש לחלק לשנים, האחד במישור הציבורי ממסדי, השני במישור הפרטי אישי.
ראשית המישור הציבורי ממסדי.
תהא אשר תהיה תשובת המשיבים לבג"ץ הנ"ל, ממילא, מטעמים של סודיות וביטחון המדינה, לא נוכל לערוך דיון ציבורי אמיתי בעניין ונצטרך לסמוך על שיקול דעתו של בית המשפט העליון.
מטעמים של סודיות וביטחון המדינה, המידע המצוי ברשות הציבור לוקה בחסר, עובדה המונעת התייחסות עניינית לסוגיה.
כך למשל, אנחנו לא יודעים כמה ערבים ישראלים היו מעורבים בניסיונות פיגוע בתעופה האזרחית הישראלית, וגם לא יודעים כמה בריטים (הבחירה בבריטים לא מקרית) היו מעורבים בניסיונות כאלה.
וכך למשל, אנחנו לא יודעים כמה דוברי ערבית יש בין הבודקים הביטחוניים בנתב"ג וכמה דוברי אנגלית יש בין אותם בודקים.
לא יכול להיות ספק, כי שימוש בשפה הערבית בעת בדיקות ביטחוניות חריגות של ערביי ישראל, יכול להפחית, ולו במעט, את תחושת הפגיעה, העלבון והמבוכה במהלך אותה בדיקה.
למען הסר ספק ובכדי למנוע אי הבנות, אין לי כל התנגדות ו/או ביקורת לגבי עצם הבדיקות הביטחוניות הנעשות בתעופה האזרחית. אך יחד עם זאת, אני סבור כי בדיונים הנערכים בנושא, יש לשתף מומחים לזכויות אזרח ומומחים בכלכלה, בנוסף למומחי הביטחון.
בכל הכבוד והערכה הרבה לאנשי הביטחון, ספק באם הם מסוגלים ויכולים לתת את המשקל הראוי בכל מה שקשור לתחושות ורגשות הפרט, הנפגע מבדיקה ביטחונית חריגה.
ברצוני לתת דוגמא להצעה, שאולי בתחילה תשמע כהזויה, אבל יתכן ותגרום לשינוי בעניין.
תארו לכם, כי כל נוסע שעבר בדיקה ביטחונית חריגה ונמצא "נקי מחשד כלשהו", יפוצה בסכום של 50$ על הפגיעה בכבודו ובפרטיותו?.
אני בטוח שבאורך פלא, מספר הבדיקות הביטחוניות החריגות תקטן מבלי לפגוע כהוא זה בביטחון הטיסות.
ההוצאה הכספית תעודד את הגורמים הרלוונטיים להאיץ פיתוח טכנולוגיות שימנעו פגיעה בציבור כזה או אחר.
בנוסף יתכן כי תחושת הקיפוח של הנבדקים תקטן אף היא, ואפשר, כי נוסעים רבים יתייצבו מרצונם החופשי בתור לבדיקות ביטחוניות חריגות.
אבל, השאלה באם אנו מתייחסים לערביי ישראל כאל בני אדם? אינה מנת חלקה של המערכת הביטחונית בלבד, היא מונחת לפתחה של כל רשות ורשות, להלן מספר דוגמאות:
מערכת המשפט
לתשומת לב מערכת המשפט ומשרד המשפטים, להלן מספר נתונים: ברשימת השופטים בבית הדין הארצי לעבודה לא נכלל אף שם ערבי.
אך אם לא די בכך, הרי שגם בין 58 נציגי הציבור בבית הדין הארצי לעבודה לא נמצא אף שם ערבי.
ועוד, גם בין 59 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ובין 97 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לא נמצא אף שם ערבי.
וכדי להשלים את התמונה, ברשימת 186 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נמצא רק 3 שמות של ערבים, ברשימת 192 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נמצא 13 שמות של ערבים, וברשימת 70 נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת נמצא 16 שמות של ערבים כולל אישה אחת.
ובמקום אחר, ברשימת נציגי הציבור בוועדת השחרורים הנתונים הם כדלקמן:
מחוז הצפון, לא נכלל אף שם ערבי.
מחוז המרכז, שם ערבי אחד.
מחוז הדרום, לא נכלל אף שם ערבי.
אני מניח, כי אי שיתוף והכללת ערבים במערכות הנ"ל יש בה כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
מערכת הבריאות, מגן דוד אדום
לתשומת לב ראשי משרד הבריאות.
ברשימת המנהלים הבכירים של מד"א, כולל המרחבים לא נכלל אף שם ערבי.
אני מניח, כי אי שיתוף והכללת ערבים בהנהלות מד"א יש בה כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
אני מניח, כי אי שיתוף והכללת ערבים בהנהלות שירותי כיבוי והצלה יש בה כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
ולתשומת לב ערוצי התקשורת.
בשום ערוץ לא ראיתי קדימון הקשור ל"יום האדמה".האם הנושא לא שווה דיון ו/או סקירה ? במיוחד לאור המחאות וההפגנות הרבות במדינות ערב השכנות.
המישור האישי.
ידיד ערבי הפנה את תשומת ליבי לעובדה כי יהודים רבים יענו בחיוב לשאלה, באם הוזמנו לארוחה בביתו של ערבי, אך רק מעטים ישיבו בחיוב לשאלה, באם הם הזמינו ערבי לארוחה בביתם.
לדעתו של אותו ידיד ערבי, עובדה פשוטה זו טומנת בחובה את התשובה לשאלה באם אנו מתייחסים לערביי ישראל כאל בני אדם.
אני מניח, כי אי הזמנת ערבים לביתנו יש בה כדי להעיד על היחס שלנו לערביי ישראל.
לסיום: באם הייתי צריך לתת רק עצה אחת למנהיגנו, הייתי מסתפק באחת פשוטה ומבוססת.
וככל האדם יש בהם רגשות ורצונות, הם יודעים ומסוגלים לאהוב, לשנוא, לכבד, להעליב, לשמוח, להתעצב, לצחוק, לבכות ובסופו של דבר, גם הם רוצים ושואפים לעתיד טוב יותר.
ומי ייתן ואולי אז, יקום ערבי ישראלי אשר יעורר את השאלה ההפוכה האם ערביי ישראל מתייחסים אל היהודים כאל בני אדם.
