אני במבט לגרושתי
מעולם לא הרגשתי כל כך נבוך ועצוב למרות שזה לא שייך לי. עכשיו גרושתי משתוללת במובן שלי אני מביט שומע ולא יודע מה זה שייך לי. למה זה מפריע לי?
אני בחור צעיר שהתמזל מזלו והתחתן עם בחורה יפה מלומדת, חצי שנה אחרי החתונה מצאנו את עצמנו בבית המשפט הדרוזי מתגרשים, אין ילדים הכל בסדר, זה שלה וזה שלי, הכל נגמר טוב, אני בדרכי והיא בדרכה.
אם חשבתם שנשארנו חברים והכל נגמר טוב לא, יש בינינו הרבה כעס ושנאה פנימית, היא האשימה אותי והלבישה עלי דברים רעים ואני גם, אבל עם הזמן הכל נשכח וכמו שאומרים קרוב לעין קרוב ללב.
אני בעבודתי רחוק מכולם הכל הולך לי טוב, הכרתי בחורה מיוחדת שבעתיד אני הולך להתחתן איתה, היא כרגע משלימה לימודים ואנחנו מסתדרים יופי.
במסגרת עבודתי הועברתי לצפון ופתאום התחלתי לשמוע ולראות דברים שלא התייחסתי אליהם בעבר ובין הסיפורים יש אחד שקשור לגרושתי, להגיד לכם את האמת, מאוד הפריע לי וכשהתחלתי לראות זה גרם לי לדבר שקשה לתאר אותו, התייחסתי כאילו היא עדיין אישתי.
לראות אותה עם גבר במקום שצעירים מתביישים לשבת בו זה לא כל כך נראה טוב שהיא יוצאת שתוייה מחובקת עם גבר ולא יודע מי הוא ומאין בא, זה גרם לי לכאב בלב.
רציתי לפנות אליה ולדבר איתה עד שהחבר לעבודה תפס אותי חזק ואמר לי "מה קרה לך אתה רוצה להסתבך, מי אתה בכלל שתדבר איתה, אם תעשה אז היא יכולה להתלונן ולסבך לך את החיים".
פניתי לקרוב משפחה שלה מכיר שלי וסיפרתי לו את מה שראיתי, הוא פנה להורים שלה, אני כל כך מצטער שעשיתי את זה, הם באו אלי הביתה צעקו קיללו ומה לא? בושות בכל הכפר לא הספיק להם, הם הגישו תלונה נגדי במשטרה שאני מטריד אותם, כמה שחברי צדק.
עכשיו מספר שבועות למקרה, אני מרגיש לא טוב בלבי, ביקשתי לפרוק הכל מהלב ומהבטן, העיקר שאני אדבר עם מישהו ואת זה ככל הנראה אני עושה כאן, מה אתם אומרים.
