מלך החירות

בסוף יום העבודה הייתה מביאה, בתמורה לשכר העבודה, סל מלא בירקות ומכינה מהם מנות לארוחת הערב וליום שאחרי וכך היא הייתה מאכילה את משפחתה.

באחד הימים, בדרכה חזרה הביתה, פגשה האישה שיירה שהייתה שייכת למלך. האישה עצרה וחיכתה שהשיירה תעבור, לפתע היא ראתה שהשיירה עצרה לידה ומאחת הכרכרות ירד גבר שלבש בגדי נסיך. הוא ניגש לאישה ושאל אותה אם היא מוכנה לתת לו את הסל עם הירקות הטריות?

האישה סירבה לבקשת הנסיך ואמרה לו שזה מיועד לבני משפחתה. ואז הנסיך הציע לתת לה מאה מטבעות של זהב תמורת הירקות, אבל האישה לא התפתתה בסכום הנדיב שהנסיך הציע לה ולא הסכימה לוותר על הירקות.

הנסיך הופתע מתגובת האישה ואמר לה: בסכום שאני מציע לך תמורת הירקות את יכולה לנסוע לעיר ולקנות בית וכל מה שאת צריכה עבור המשפחה שלך. האישה ענתה לו: שאם היא תעבור לגור בעיר לא יתאפשר לה לעבוד שם, היא התרגלה כל חייה לעבוד בחקלאות והיא חוששת לפרנסת משפחתה. האישה הודתה לנסיך על הנדיבות שלו וסירבה לקחת את המטבעות.

הנסיך המופתע פנה לאישה ושאל אותה: "אם את מכינה מספיק מנות האם יכול אני לבוא אליכם הביתה ולסעוד יחד עם משפחתך את ארוחת הערב?"

האישה התרגשה מאוד מבקשת המלך וקיבלה בשמחה ובחיוב את בואו לביתם הצנוע. כשהגיעו אליה הביתה, הופתע הנסיך לראות שבעלה נכה. האישה נכנסה למטבח ועמלה מהר כדי להכין את הארוחה, ישבו כולם מסביב לשולחן פשוט וסעדו ביחד.

הנסיך ראה שהילדים צוחקים ומספרים בפתיחות להוריהם כל מה שעבר עליהם במהלך היום. הוא התרגש מאוד לראות, שלמרות העוני וצורת החיים, המשפחה חיה באושר ובחופש. הנסיך הפנה את מבטו לקיר וזלגו לו דמעות מעיניו.

האישה חשבה שהוא לא מרוצה בגלל  המצב של המשפחה, ומיד הוא הסביר להם שהוא חש קנאה מסוימת. נכון שהוא נסיך והכל יכול אבל לא מרגיש את החופש, ואינו יכול להתנהג או להתבטא בחופשיות בגלל המעמד שלו וכללי האתיקה בארמון הממלכה.

בני המשפחה ריחמו על הנסיך, ואז הוא ביקש לשתף את הבעל והאישה בסוד קטן... הוא סיפר להם שהוא בדרכו לממלכה שכנה, ושם אף אחד עדיין לא מכיר אותו ולא יודעם איך הוא נראה והוא אמור למלוך בממלכה הזו.

הנסיך הציע להישאר בביתם למשך חודש ימים כדי שייהנה מתחושת החופש והשמחה שהרגיש בבית, וביקש מהבעל, על אף שהוא נכה, שימשיך את המסע בשיירה וייסע במקומו לממלכה השכנה ולאחר חודש ימים הוא ייסע לממלכה ויתחלפו בניהם. במהלך התקופה הזו הוא ידאג לשמור על המשפחה ולפרנסה שלהם.

הבעל הסכים ונסע במקומו עם השיירה. הנסיך ביקש מהאישה שהיא תישאר בבית עם הילדים והוא יעבוד במקומה בשדות. ואכן למחרת הוא הלך לשדה וראה שהעבודה לא קלה, וגם  לא הצליח למלא את כל הסל בירקות וזה בקושי מספיק להם.

לאחר מספר ימים הוא הצליח הנסיך להסתגל לעבודה בשדה, וגם התחיל בכל יום להביא כמות יותר גדולה של ירקות ואפילו הצליח למלא שני סלים של ירקות במקום אחד מלא שהאישה שהייתה מביאה. ההספק הזה יצר אצל הנסיק סיפוק רב ועזר להיות מאושר.

בחלוף חודש ימים, השיירה חזרה לבית המשפחה ובישרה לנסיך ולאישה שבממלכה השנייה טמנו להם פח. לאחר מספר ימים, הם הגישו לבעל הנכה אוכל עם רעל בתוכו ובכך הוא מת.

תושבי הממלכה חשבו שזה היה המלך שנפטר והתחילו לצהול ולשמוח. יועצי הנסיך שהתלוו לשיירה כדי ללמוד על הממלכה השכנה, המליצו לו לוותר על הרעיון למלוך בממלכה הזו והמליצו לו להישאר בממלכה שלו.

הנסיך החליט להישאר עם האישה ולהתחתן עמה וביחד יגדלו את הילדים. אחרי תקופה קצרה קנה הנסיך חלקת אדמה ועבדו הוא ואשתו והילדים בה. הם התחילו למכור חלק מהירקות לאנשים, וחלק מהיבול הם נתנו בחינם לאנשים עניים ונזקקים ומה שנשאר לקחו לעצמם.

בחלוף מספר שנים חזרו היועצים לכפר שבו מתגורר הנסיך וסיפרו לו שכל האנשים בממלכה שהיה אמור למשול בה יודעים שהוא עדיין חי ושהוא יכול לחזור ולמשול בממלכה הזאת כמלך. הנסיך סירב וענה שהוא לא רוצה לחזור לצורת החיים הישנה ושהוא מעדיף לחיות כאדם חופשי ולא לחיות בהתאם למגבלות וחוקי הממלכה.

היועצים הניחו לנסיך וחזרו על עקבותיהם ושוב בחלוף תקופה קצרה, חזרו שוב היועצים ובליווי שרים מארמון המלך האבא ועם עוד הרבה אנשים וביקשו מהנסיך לחזור לממלכה ויעשה שינוי בה כדי שיעזור לאנשים לחיות חיים חופשיים כמו שהוא חי בכפר עם אשתו וילדיה, ושהם רואים בו המלך האידיאלי כי הצליח לוותר על כל מה שהיה לו תמורת חיים פשוטים וחופשיים.

לבסוף נעתר הנסיך לבקשת המשלחת ונסע לממלכה כדי למשול בה ולשנות את צורת השלטון כדי לאפשר לתושבי הממלכה לחיות באהבה, הרמוניה וחופש.

ואכן, בחלוף זמן קצר, הצליח המלך החדש לספק צרכי עמו וכל תושבי הממלכה. ההבנה והתובנות שלו מתקופת החיים כפלאח בכפר הקטן, עזרו לו מאוד להרגיש את אשר על ליבם של התושבים הפשוטים ועמל רבות כדי לספק את צרכיהם וזה אפשר להם להרגיש את אשר הוא הרגיש שהיה אחד מפשוטי העם, להרגיש את הפשטות, את האושר, שמחת החיים וההרמוניה.  

תושבי הממלכה, שדחו אותו בהתחלה, לא מפסיקים להללו ולשבחו וכנו אותו "מלך החירות".