האם "אהבה" קיימת בכלל ??!!

תסתכלו מסביבכם, כמה שאנשים מתאמצים כדי להראות כלפי חוץ כמה שהם אוהבים את בן/בת זוגם, אנשים עושים דברים מטורפים בשם האהבה, משקיעים הרבה כסף ומתנות כדי לפרגן, מין תחרות כזאת ומי שיותר יצירתי ומי  שעושה דברים יותר נועזים אז הוא נחשב למאהב המושלם..

אבל האומנם?! אנשים עושים זאת כי הם באמת אוהבים?? או כדי לא להרגיש שונים וכדי לשכנע את עצמם שהם חווים אהבה כמו כולם, כמו בסרטים! בוחרים להם שיר משותף, כותבים שירים, לא מפסיקים להזכיר אחד את השני מול אנשים...
אני מקשיבה לשיחות של בנות.. "אני אוהבת אותו", "לא יכולה בלעדיו", "הוא האחד".... אבל זה לא מה שאומרים על כל אחד שנמצאים איתו בקשר..?! בסופו של דבר כשנפרדים ושוב מכירים מישהו חדש..."אין מה להשוות", "על מה חשבתי", "כשתפגשי מישהו חדש, את תדעי שכל מה שהיה סתם"... אבל איך??? אם זו אהבה אמיתית הרי היא לא יכולה לחלוף....

כמה פעמים אמרנו לעצמנו שאנחנו מאוהבים ונפרדנו, והכול הופך להיסטוריה ושוב מתאהבים..

אם האהבה בסרטים וברומנים הגדולים היא אכן קיימת, אז למה אנחנו לא מכירים כאלה באמת.. תחשבו קצת... מישהו מכיר אנשים שנלחמו למען האהבה ועמדו נגד החברה והעולם ואח"כ חיו באושר ועושר??.... אני אישית לא מכירה..

תחזרו אחורה בזמן, אפילו סיפורים מהכפר, אנשים עזבו את הבית שלהם את הילדים שלהם כי רצו להילחם ולהקריב למען הדבר הכי טהור שיש "אהבה", הם מאושרים עכשיו? מחזיקים מעמד???... כל אלה סיפורים שנגמרו בכישלון וחרטה... ומה לגבי אנשים שבוגדים ??? ואנשים שמתגרשים... אולי לחלקם הנסיבות הביאו אותם להתחתן עם אנשים שלא רצו, אבל מה עם הרוב שהתחתן מתוך אהבה, הם טוענים שנעלמה האהבה או שהבנאדם שהכירו ואהבו השתנה... האם זו הסיבה האמיתי??? או שפשוט גילו שהאהבה שכולם מדברים עליה בעצם לא קיימת ופשוט נמאס להעמיד פנים שהיא אכן נמצאת.

בפרידות, אנשים בוכים, אנשים לא יוצאים מהבית והופכים להיות אלימים ואפילו עם מחשבות של התאבדות מתוך מחשבה שהם לא יכולים לחיות בלי אהוב לבם, וכי הם אנשים שלא בוגדים באהבה ונוטשים אותה.... איני מאמינה שכך הדבר, זה עצב לגיטימי לאחר שמאבדים מישהו שהתרגלנו אליו, ואולי בכלל האגו זה שבוכה ומאיים ועושה דברים על מנת להחזיר את האהבה שהיא בעצם הכבוד והאגו האישי.. לא מעבר!

בטח תגידו היא פגועה מאהבה והיא מדברת מתוך ייאוש או כאב, אבל אני לא.... אני פשוט אדם כמו כולם שחשב שהיו לו אהבות בחייו ופעם האמין שקיימת אהבה אמיתית אחת בחיי האדם, ושלכל אדם יש את הנפש התאומה וכל המשפטים והציטוטים היפים שנאמרו על אהבה... אבל אני גם לא מפסיקה לתהות מה אם כל זה אשליה אחת גדולה.. או מיתוס שלא קיים במציאות.

אני לא אומרת שרגשות לא קיימים וכל מי שמצא בן זוג אחד הוא שקר אחד גדול, מה שיש ביניהם הוא בעצם התאמה ואחרי ההתאמה בא התרגלות לאותו אדם, וכשיש מרחקים אז יש געגועים ויש אהבה....

אבל לא אותה אהבה בלתי מנוצחת ובלתי חולפת...לא אותה אהבה שהוזכרה באגדות...