הזאב בעור כבש
על אחמד א שרע ומדיניות ההכחשה כלפי הדרוזים, הזאב בעור כבש, על אחמד א שרע ומדיניות ההכחשה כלפי הדרוזים. בין הרי החורן לאוכף ההיסטוריה, בין ג’בל אל דרוז לדמשק, נרקמה טרגדיה שקטה, לא קול ירי הרעיד את ההר, אלא דממה, דממה של הדרה, השתקה והכחשה, זו הייתה מדיניותו של אחמד א שרע כלפי הדרוזים.
כפוליטיקאי בכיר ובעל תפקידים רבי עוצמה במשטרים ובמיליציות קיצוניות, א-שרע לא פעל רק במחדל אלא באטימות חדה ומחושבת במעטה של ממלכתיות.
א-שרע, יליד דרעא, הכיר היטב את ההיסטוריה הדרוזית, קרא על דמם של אלפי הדרוזים אשר נשפך בהגנה על עצמאותה של סוריה.
אולם, כנהיה בראש ,אט אט נמחקה מהשיח הציבורי זהותם של הדרוזים כלוחמים, כאנשי רוח, כעמוד השדרה של המדינה.
ככל שהתקרב לחצרו של אסד, כך התרחק מן ההר. הוא לא רדף אותם בגלוי, אלא גרוע מכך הוא הפך אותם לבלתי נראים. שכן פעל בדמות מתווה של הכחדה רכה, מסוגננת שאינה מתנפצת, אלא נשחקת. אין זה יד המקרה כי ההיסטוריה של מרד סולטאן באשא אל-אטרש נלמדת באפלה, בשוליים, ואינה נישאת ברוח הערבית של סוריה הרשמית.
זו מדיניות של מחיקה, של שכתוב, ולא, לא בהוראות הצבא, אלא בטקסטים של ספרים, בחוקים ובחלוקת משאבים. המסר של א-שרע היה ברור: הדרוזים יתקבלו במדינה כל עוד יבלעו את לשונם, כל עוד יכחישו את זהותם.
הוא אף התיימר לשמש כציר מתווך בין ההר לשלטון אך גזר את החוט שמקשר ביניהם. ההר אינו שוכח ובחללי הזמן, בין קברים וכתובות עתיקות, עוד מהדהדת השאלה: מה כואב יותר הרדיפה או ההתכחשות? לכל מבקשי הצדק, אתם לא תמצאו אותו בשערי דמשק, אלא במעמקי ההר.
