נדרים שבועות והתרת נדרים

 

אבל ויש אבל גדול, נדר הוא התחייבות של האדם לעשות או שלא לעשות דבר מה, וזוהי התחייבות גם אם לא במודע, החיוב לקיים את הנדר מופיע בתורה "איש כי ידור נדר לה' או נישבע שבועה לאסור איסור על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג).

 

 

נדר ושבועה, האם קיים הבדל בינהם, לכאורה קיים דמיון בינהם, אולם ישנו הבדל מהותי, בנדר האדם אוסר על עצמו דבר מה, ואילו בשבועה מתחייב לעשות דבר מה, בנדר אוסר דבר או חפץ על עצמו, ואילו בשבועה מתחייב על מעשה או הימנעות ממעשה.

 

 

בתורה מפורטות הלכות במשנה ובתלמוד במסכת נדרים, שם נלמד עד כמה הנדר מורכב, קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, על אף שהנדר עצמו לא מצויין בתורה כנדר כמו למשל.

 

 

בימי אברהם אבינו כאשר אליעזר משרתו יוצא בשליחות אברהם למצוא אישה ליצחק, ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים, ואליעזר לא יודע כיצד ימצא את האישה הנכונה ונדר לה' "הנה אנוכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים, והיה והנערה אשר אומר אליה, הטי נא כדך ואשתה, ואמרה, שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני" (בראשית כד' יג-יד) כך מצא את רבקה אימנו, באמצעות נדר זה.

 

 

מכאן לומדים "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג) העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה, לצד המצווה לקיים נדרים, חז"ל רואים בעצם קבלת הנדר דבר שלילי, אפילו אם הנדר מקויים "רבי נתן אומר, כל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקטיר עליה (תלמוד בבלי דף ס' עמ' ב) מכאן יוצא שעדיף להתיר את הנדר מאשר לקיימו, לפי דברי רש"י הנודר נחשב כחוטא גם אם מקיים את נידרו.

 

 

סוגי הנדרים

 

נדרי איסור איסור שהאדם מטיל על עצמו שלא לצורך, מתוך כעס או כל רגש אחר, ומכוון לחפצים וממון, גם אם של אדם אחר, כולל להדיר מנכסים.

 

 

נדרי הקדש, נדרים הכוללים הקדשת בהמה לקורבן או התחייבות להבאת קורבן, במסגרת נדרים אלה יכול האדם להקדיש את ממונו לבית המקדש, או כיום מקובל לנדור, אם בכלל, לתרומה לבית כנסת או לצדקה, ההסתייגות "בלי נדר" לא תמיד תופסת.

.

 

כאשר יפתח הגלעדי יוצא להילחם נגד בני עמון, יפתח נודר לה' "וידר יפתח נדר לה' ויאמר, אם נתון תתן את בני עמון בידי, והיה היוצא אשר יצא מדלת ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו לעולה" (שופטים יא' ל-לא).

 

 

*נדרי נזירות, כאשר האדם מקבל על עצמו נזירות מיין, ממגע עם אישה, מלהסתפר או כל נזירות אחרת, התורה מגבילה את הנזירות בשלושים יום, ואז בא הכוהן ומתיר את נדרו, אם האישה נודרת, יכול בעלה להפר את נדרה, האומר הריני נזיר עקב התנאה עתידית, על מנת לתקן את מעשיו.

 

 

נדרי תענית, תעניות שהאדם לוקח על עצמו, לטובת עצמו או לטובת הכלל

 

 

נדרי מצווה, נועדו לדרבן את האדם לקיים מצוות, יעקב, כאשר ברח מאחיו מעשיו ועמד לצאת מארץ כנען, והיה במצב של חוסר ודאות "וידר יעקב נדר לאמור, אם יהיה אלוהים עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית האלוהים, וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח' כ-כב) ומאוחר יותר הזכיר לו האל לקיים את נדרו ולהגשימו "אנוכי האל בית אל, אשר משכת מצבה, אשר נדרת לי שם נדר, עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (בראשית לא' יג).

 

 

מלחמת בני ישראל בערד, בדרכם לעבור את הירדן המזרחי, עברו בני ישראל בנגב, שם תקף אותם מלך ערד וכמה נלקחו בשבי "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל, ויישב ממנו שבי, וידר ישראל נדר לה' ויאמר, אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם, וישמע ה' בקול ישראל, ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה".

 

 

חנה, עקב עקרותה נדרה להקדיש את בנה לעבודת ה' "ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות אם ראו תראה בעני אמתך, וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו, ומורא לא יעלה על ראשו (שמואל א'- א' יא) בנה הוא שמואל הנביא שהוקדש להיות כהן לה'.

 

 

יש נדרים שהם כהוגן ויש שאינם כהוגן, יפתח בדומה לאליעזר עבד אברהם נדר שלא כהוגן, הנערה שיצאה יכלה להיות לא ראויה, ויפתח שלא ידע מי ייצא מפתח ביתו נאלץ לקיים את הנדר שלא היה ניתן להתירו.

 

 

*נדרים מדרבנן, החכמים תיקנו גזרות והלכות בנוגע לנדרים וכללו בהם גם נדרים שאין בהם ממש, נדרים בלשון שבועה, ואחרים כדי למנוע קלות ראש בנדרים.

 

התרה והפרת נדרים

 

מי שמתחרט על נדרו, כלומר זוכר את הנדר, יבוא בפני חכם, או שלושה הדיוטות שבקיאים בהלכות נדרים, ונחשבים לעניין זה כבית דין, ומתאימים לתשאל על נדרו, ויתירו את הנדר ויבטלו למפרע, דין זה אינו מפורש בתורה אלה נמסר במסגרת תורה שבעל-פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו" (משנה מסכת חגיגה א' ח) כלומר נשענים בעיקר על התורה שבעל-פה, החכם מתיר את הנדר על ידי "פתח" כלומר קביעה שאילו היה הנודר מודע למלוא המשמעות של הנדר, לא היה נודר כלל, כאילו נדר בטעות, ועדיין יש מחלוקת האם ניתן להתיר על סמך חרטה, על מנת להתיר את הנדר, הנודר יופיע בפני החכם או בית הדין, הנודר מפרט את נדרו ומתחרט, המתיר שואל שוב האם התחרט לחלוטין, ואם התשובה חיובית אומר "מותר לך" והנדר בטל, בשבת אין מתירים נדרים שאינם ניתנים להתרה, אם אדם נדר על דעת רבים כיוון שהציבור שעל דעתם נדר, לא התחרט, אולם לצורך מצווה מתירים ואומרים " שהציבור שעל דעתם נדר, מתחרט.

 

 

התרת נדרים בימים הנוראים, זהו נוהג בכל שנה בערב ראש השנה ובערב יום כיפורים, התוקף ההלכתי של התרה זו מוגבל ונועדה להתיר נדרים שננדרו ללא מחשבה או מתוך הכרח, הפרת נדר מבטלת מאותו הרגע ואילך, והתרה מבטלת למפרע "מוצא שפתיך תשמור"(דברים כג' כד)

 

אשור בלה מטפלת רב תחומית וסופרת להתקשרות  -  050-7201752 ביקור באתר