מסע אל האושר
אי שם בכל מקום ובשום מקום בעולם הווירטואלי יושבת היא מביטה וחושבת על הגברים, על החיים, על מה שבינו לבינה ועל מה רוצה, מה היה לה ומה חלומה, באותו הזמן ובאותה השעה יושב הוא ובליבו אותן המחשבות כמותה ממש.
זעם כבוש על פניהם, זיכרונות של אכזבות, של מרירות ומריבות וממש במקביל היא מפטירה חרש מבין שפתיים קפוצות "כל הגברים חרא" והוא מצידו "כל הנשים זבל" וכך על הררי זיכרונות של בחירות מוטעות, הם יושבים באי שם בכל מקום ובשום מקום בעולם הווירטואלי.
והימים עוברים ומנסים אולי, "אכיר את זה" היא אומרת ומנסה והוא מצידו אומר "בוא ננסה איתה לדבר", היא מדברת אל זה והוא מדבר עם אחרת ושניהם סוגרים את הדלת. ושוב מפטרים "מחמאות" על המין השני..
קוראים יקרים נכון שחלקכם ממש מזדהים?..חלקכם ישר נזעקים?.. וחלקכם פשוט מבינים.. שאם נשארים עם העבר כשק תפודים כבד על הגב, הדרך מתארכת, הברכיים כושלות ואין שום דרך לקבל דבר חדש.
"הדרך אל האור מתחילה בחושך השכר רב למאמינים הממשיכים". כך כתוב במסנג'ר שלי ולא בכדי כי יודע אני ואת זה אני מציע, התחילו את המסע למין השני דרך עצמכם, נקו את ליבכם מכאבי העבר, חקרו והבינו את מקורות כאבכם, השלימו עם מה שאינכם ולעולם לא תהיו, אימצו וחזקו את יכולותיכם וכך תגיעו למקום בו אתם מאושרים ושלמים בזכות עצמכם...
הדרך לא קלה, דורשת אומץ והתמודדות.. אך הפרס הוא מתוק כי שם, רק שם תקבלו את הזכות לבחור עם מי שאתם באמת רוצים וצריכים. לא ברירת מחדל, לא הדבר הכי קרוב אלא האמיתי.
ואם גם המין השני עשה את המסע כמותכם והיום שניכם כנים אמיתיים, עם אותן המטרות הרי שצפויות לכם הרבה שנים ברוכות.
