נגד כיבוש עזה למען החטופים וחיי חיילי צה"ל

 

מחנות הפליטים – הסכנה שבכניסה

 

במלחמת לבנון הראשונה ב־1982, ישראל כבשה את ביירות אך נמנעה מכניסה למחנות הפליטים, לאחר שהבינה את המשמעות ההרסנית של עימות ישיר בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה ועוינת. עזה, שמרבית אוכלוסייתה חיה בתנאים דומים ואף קשים יותר, תהפוך לשדה קרב אורבני בלתי נגמר – עם מחיר כבד בחיי חיילי צה"ל וללא כל תועלת אסטרטגית.

 

איסמעיליה 1973 – לקחי העבר שלא נלמדו

 

במלחמת יום הכיפורים נאלצו כוחות צה"ל להילחם בקרבות קשים באיסמעיליה. הלחימה בשטח בנוי גבתה מחיר כבד באבדות, משאבים וניהול קרב מורכב. עזה צפופה פי כמה, עם תשתיות מנהרות ואוכלוסייה עוינת – והסכנה לחיילי צה"ל גבוהה פי עשרות מונים.

 

עמדת הרמטכ"ל – קול של אחריות

 

הרמטכ"ל כבר הזהיר באופן פומבי כי כיבוש עזה יגרור שחיקה ממושכת של צה"ל, אובדן לגיטימציה בינלאומית ופגיעה חמורה ביכולת הצבאית של ישראל לטפל באיומים אחרים. זוהי עמדת מומחה מקצועי שמבוססת על הערכת מצב אסטרטגית – ועל ההיסטוריה הצבאית של ישראל.

 

חמאס חייב לצאת ממעגל השליטה

 

חמאס אינו יכול להמשיך לשלוט בעזה. יש לפעול להוצאתו מהמשחק הפוליטי והביטחוני, בין אם באמצעות הדחת מנהיגיו ובין אם באמצעות גלותם, בדומה ליציאת ערפאת לתוניס. עזה חייבת לעבור לניהול אזורי או בינלאומי שימנע את חזרת חמאס לשלטון.

 

הפתרון: מהלך מדיני אחראי

1. הפסקת לחימה מותנית בשחרור החטופים.
2. הכנסת סיוע הומניטרי מיידי כדי למנוע קריסה אזרחית שתזין את הטרור.
3. מנגנון בינלאומי-ערבי לניהול עזה – בהובלת מצרים ובסיוע מדינות ערביות מתונות.
4. שיקום לגיטימציה בינלאומית לישראל – באמצעות הפסקת הלחימה ומעבר למדיניות שתשיב לישראל את עמדת היתרון המדיני

 

סיכום – אחריות היא עוצמה

 

כיבוש עזה לא יביא ביטחון – הוא יביא דם, הסתבכות ומבוי סתום. הפתרון היחיד שמגן על חיי חיילי צה"ל, מחזיר את החטופים ומבטיח אופק אסטרטגי לישראל הוא מהלך אמיץ של הפסקת לחימה, שחרור חטופים והעברת האחריות על עזה לגורמים אזוריים.

 

בהיג מנצור: שגריר בדימוס, ראש מועצת עוספיא לשעבר, קצין בכיר במילואים