זורמים לתיהום
בכל פעם שאני נשכב במיטה בלילה לישון ורגע לפני שאני עוצם את עיני,מתחיל אצלי חשבון נפש, חשבון נפש על כל רגע שעברתי בו באותו יום,והרבה דברים שעברתי בחיים.
כאן אני מרגיש צביטה בלב, צביטה מרוב חטאים והרבה צער על שכל שלא עבד נכון אז,חטאים שלפעמים אתה מרגיש שהם מותרים ושהם בכלל לא חטאים,והכל נובע מבורות שכלית והדחף לחצות קווים מוסכמים.
לא בהכרח שמה שחשבנו מתוך דעות קדומות יהיה נכון ליישם,כי החוק של החילוני שונה לחלוטין מהחוק של הדתי,וכאן מתחיל פתח התיהום.
הרבה דברים שעשיתי בעבר מתוך אמונה שכן מותר לי לעשות התבררו כאסורים על פי חוק הדת,והיום כדתי אני מתחרט שעשיתי וזה הורג אותי מבפנים.
אני בטוח שישנם הרבה כמוני,והמצב הזה לא ישתנה אם לא תהיה קרבה בין שני המישורים הדתי והחילוני,קרבה זאת לא בהכרח אמורה להיות מחייבת,וגם לא תעשה מתוך כפיה ולא תכריח את החילוני לחזור בתשובה ולהפך,אך היא בהחלט יכולה לשנות אצל החילוני את הקו המנחה בחיים,וגם את דפוס וכללי ההתנהגות.
ומתוך נסיוני,בשלב כזה החילוני יגיע למצב שבו הוא יוכל לזהות את מה שמותר ומה אסור,והכל כמובן ללא כפיה ושום לחץ,רק האדם והנפש,ואם השכל שהוא המניע של הגוף יתישר ויבין את סוד החיים ומה הערך המוסף של הנפש,הגוף יתפקד כנדרש בחוק הדת,אך אם השכל לא יניע את הגוף, הנפש תניע אותו ובסופו של יום הגוף יהפוך לנשלט בידיים לא בטוחות,ומכאן מתחילה האוטוסטראדה לגיהנום,שנמצאת בתחתית התיהום.
מקווה שהבנתם את הפואנטה מהנאמר בדבריי.
