הסבל שלי נגרם בגלל אימא
היום אני בת 28 נמצאת בעולם שלי שמעולם לא חשבתי שאגיע לכאן במיוחד שאני גדלתי בכפר למרות שלא למדתי בו, היום אני מבוססת ומתגעגעת לכם.
כל מה שאני הולכת לכתוב אצלכם אתם תחשבו שאני זו האשמה, אבל לא משנה מה תחשבו את הסיפור שלי אני רוצה שכולם ידעו.
הייתי בת 18 בחורה יפה מאוד אחרי תיכון מיואשת ולא מוצאת את עצמי, באותם זמנים הרבה מאוד צעירים חשקו בי וחיזרו אחריי ואני לא נעניתי ולא התייחסתי להם, למרות הרעב שלי.
מלא גברים יפים שחיזרו אחריי ואני סירבתי והמשכתי לחיות לפי המסורת בצורה המרשימה ביותר, הייתי מתבודדת עם עצמי ולא מאכזבת את משפחתי הלא תומכת.
לגדול בבית שהאימא לא מסדרת את הילדות שלה ומפקירה אותן להיות טרף לאחרים וכל זה בגלל מסורת ותרבות, לא יודעת איך להגדיר את זה, אבל אני הקורבן של החברה הזו, שאימא אבא והאחים וכולם נטשו אותי טרף לזרים.
החיים הם אכזריים וקשים גם כאשר חושבים שאנו מבינים אותם אנחנו לא יודעים כלום, מי אוהב להיות טרף ותלוי בזרים, נוטש את הבת שלו ומשליך אותה לרחוב.
ההורים שלי אנשים מכובדים וטובים אבל קשה להם להבין את הילדים שהם הולידו.
אני היום חזקה וחלשה מליאה בכעס בא לי לצעוק כן זו אני הילדה הקטנה שזרקתם למקום המלוכלך שהגעתי אליו.
להורים תשמעו מהילדים שלכם תקשיבו ותנסו לייעץ להם בצורה הנכונה לא בכוח.
