תינוקות של בית רבן לימוד וחינוך

 

יש חשיבות גדולה במסרים ובתכנים שהילדים מקבלים וסופגים, ועלינו ההורים והמחנכים לשים לב ולהיות ערים לתכנים ולמסרים אלה, כמובן שהדבר נכון בכל גיל ובכל תקופה.

 

 

התורה מכוונת ומלמדת, "אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" ועוד  "ויושב את משה ואת אהרון אל פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את ה' אלוהיכם, מי ומי ההולכים, ויאמר משה, בנערינו, ובזקננו נלך, בבנינו ובבנותינו, ובצאננו ובבקרנו נלך, כי חג לה' לנו, ויאמר אליהם, יהי כן ה' עימכם, כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם (שמות, פרשת בא ח-י) לאחר מספר מכות במצרים פרעה מבין את חשיבות הילדים, ולכתחילה זו הסיבה שציווה להשליך כל בן הילוד ליאור, כאן הגיע להבנה שונה ובונה, הילדים והנערים הם עמוד התווך של החברה, של העם.

 

 

מלמד תינוקות צריך שיהיה ירא שמים, ומדקדק במקרא ועושה את מלאכת השם באמונה ומתוך אהבה, בתלמוד הבבלי נמצא "אומר רב המנונא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבוטלו בה תינוקות של בית רבן, אמר רב יהודה, אמר רב, אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו" אל תגעו במשיחי, אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים, אמר ריש לקיש "אין העולם מתקיים אלא בשביל תינוקות של בית רבן, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחריבים אותה".

 

 

המושג תינוק מתייחס לילדים עד גיל בר מצווה וזהו כינוי המשמש ילדים לומדי תורה, תינוקות של בית רבן מתחילים ללמוד בגילאים 3-4 וההתחלה "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" ומיד אחרי מתחילים ללמוד חומש מספר ויקרא ולא לפי הסדר מבראשית, מפרשת ויקרא, ומה הטעם, זהו מנהג עתיק המוזכר גם בדברי חכמים "אמר רבי יוסה, מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים המצוי בספר ויקרא, אלא אמר הקב"ה, מה קורבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים" זוהי גישה חינוכית ומלמדת, אולי הלימוד לא קל אבל שורשו רוחני ושומר על החיבור למהות העמוקה של כל ילד, לנשמה, וזה מה שמוענק לילדים, ועל בסיס רוחניות זו הילדים גדלים.

 

 

על כן בראש החינוך היהודי, תלמוד תורה, כנסת ישראל נתייחדה מכל האומות, ומרימה ברמה את דגל ערכי התורה, כך שהטוב והיושר של האדם היא התכלית הנשגבה שלו, ושהקריאה בשם ה' והשרשת ידיעה זו היא ההכשרה היותר בטוחה, ומחברת למהות ולמקור, והקריאה בלב ונפש ביחיד ובאומה בכללה, ולכן חשוב שיהיה תלמוד קבוע, במיוחד תלמוד תורה ולא לימוד ידיעות אחרות, ומה הסדר, קודם טוב ואחר כך ישר, חסד תחילה ורק אחר כך דין, תחילה חמלה ורק אחר כך צדק.

 

 

ואם זה כך בראשית הלימוד צריך להעביר את המסר החשוב, אהבה וחסד לפני הכל, האהבה מביעה את החסד וכך מתגלה בשיפעה ובנתינה לאדם ולאלוהים, ליקום, הנתינה מביעה אהבה ומעצימה את האדם.

 

 

חינוך הוא תהליך מתמשך לרכישת ידע, מיומנות וערכים, זהו מצבור של פעולות מכוונות ומשפיעות על עיצוב האישיות, חינוך ילדים ונוער, משימה לא קלה,  במיוחד כנגד ההשפעה של המשפחה, הסביבה והחברה.

 

 

הדילמה המרכזית בחינוך היהודי נוגעת לשאלות בהוראה היהודית המסורתית והוראה יהודית בכלל, למשל היחס בין מסורת וחידוש, בין מצווה ואוטונומיה, ומה מעמד המקרא, ומה היחס בין פרשנות של מורה לבין המעשה החינוכי, על ובתוך תחום החינוך היהודי ניתן להצביע על שני זרמים עיקריים, חינוך יהודי שמרני וחינוך יהודי פלורליסטי.

 

 

בחברות קדומות החינוך היה בידי ההורים וזקני השבט, הם לימדו את הילדים והנוער מיומניות מעשיות הנחוצות לחיים, ואת כללי ההתנהגות והמוסר, החינוך היה באמצעות התבוננות וחיקוי, עם הזמן החינוך השתנה ומשתנה בהתאם לתקופה, לתרבות ולחברה, כמו למשל כמנהג היוונים לעצב אדם חופשי או לעצב אביר של ימי הביניים, במחצית השניה של המאה ה 19 החלו ממשלות אירופה להקצות תקציבים, ולפתח מערכת חינוך ציבורית המיועדת לכל האזרחים ובעקבות תהליך זה הצטמצם מספר האנלפבתים ומעגל האנשים יודעי קרא וכתוב התרחב, ומה ביהדות, השאיפה היא לקיים ולשמר את התורה, ולהגיע לתלמיד חכם, לקיים ולשמר את המצוות ואת המועדים, לשמר את מי שאנחנו כיהודים.

 

אשור בלה מטפלת רב תחומי וסופרת ליצירת קשר - 050-7201752 ולביקור באתר